טיל החריב לה את הבית - והמדינה שלחה אותה להחלים בין ספות בלובי של מלון

שפרה שמחי-לוי, בת 88 מרמת גן, שרדה נס. ביום בו ספג בניין מגוריה פגיעה ישירה מטיל - בעת שהייתה כבר במדרגות בדרך למקלט - נחרטו בזיכרונה מראות שאינם מרפים. "היה רעש איום, מסוג שאי אפשר לדמות - כאילו כל רמת גן נמחקה ברגע אחד", היא מתארת. כשהתעוררה, גופה היה מכוסה אבנים, בלוקים ורסיסים, ורק לאחר שפונתה לבית החולים התברר גודל הפציעות.

כעבור יומיים שוחררה לבית מלון בתל אביב - אך סימני ההלם עדיין חרותים. "נקרעו לי הבגדים, הייתי מכוסה באבק, והמבוכה הייתה עצומה", היא מספרת. הפציעות הפיזיות כללו שטפי דם רבים - בידיים, ברגליים ובגב. הצוות הרפואי שהגיע עם ניידת של קופת חולים כללית למלון, אבחן שהחבלות מצריכות המשך טיפול רפואי דחוף.

"רק רציתי לדעת שאין לי שברים בגוף"

בצד אחר של הלובי המאולתר, התייצב מאיר קורקוס (63), תושב בת ים חולה ריאות קשה, שסבל מפגיעות כתוצאה מקריסת תקרה על גופו. "ירדתי לחדר המדרגות כשנשמעה האזעקה", סיפר, "אבל כיוון שלא קרה כלום - חזרתי. אז הגיע הפיצוץ - ממש תקרה שלמה התרסקה עליי". לדבריו, מלבד הכאבים הגופניים - הוא מתקשה להתמודד נפשית עם החוויה: "אני לא ישן בלילות, מלא בחרדות, ומרגיש שכל דבר קטן מערער אותי".

ד"ר כרמל סידי, רופאת משפחה צעירה מקופת חולים כללית, מעניקה לו הפנייה לבדיקות הדמיה וממליצה גם על הערכה פסיכיאטרית. "הצוות כאן נותן הכל", אומר קורקוס. "מתקשרים אליי כל הזמן, שואלים איך אני, עוזרים עם כל הבירוקרטיה - זה ממש לא מובן מאליו".

מרפאה בלובי - טיפולים בין ספות ועמדות קבלה

בבתי המלון שאליהם פונו אלפי תושבים שנפגעו מהטילים, הוקמו עמדות טיפול מאולתרות - צוותים רפואיים הכוללים רופאות, אחיות, מתאמות שירות ועובדות סוציאליות של הכללית פועלים מדי יום בלב המלון, בין שולחנות הקבלה, לטיפול מיידי במאות מטופלים.

בין המלונות המטופלים - מלון הרודס בתל אביב, שם נמצאת גם שפרה שמחי-לוי. "הפצעים לא התרפאו כמו שחשבתי", סיפרה לצוות, שהפנה אותה להמשך טיפול בבית חולים.

ורד לנדסברג, מתאמת שירות של הכללית במחוז תל אביב, מסבירה את היקף הפעילות: "אנחנו מספקים טופסי התחייבות, מפנים לרופאים מומחים, מביאים מרשמים - הכול כדי שהמטופל לא יצטרך להיאבק לבד במערכת".

"המצוקה תחריף - ככל שנתקרב לסיום השהות במלון"

הצוותים אינם מטפלים רק בגוף. עובדים סוציאליים מטעם הקופה מציעים תמיכה רגשית לפליטים, רבים מהם מבוגרים, שמצאו את עצמם חסרי קורת גג. "ההלם הראשוני עבר, אבל המצוקה רק הולכת ומתעצמת", מסבירה עדי בן מנחם, עו"סית מחוזית. לדבריה, ככל שמתקרב מועד סיום השהות במלונות - רבים חווים לחץ הולך וגובר, בעיקר לנוכח חוסר הוודאות על מקום מגוריהם הבא.

כוכבה שוורץ, בת 83, פונתה אף היא מביתה בבת ים שנפגע מטיל. "אני אלמנה, גרתי עם בני בבית שנהרס כליל", סיפרה. "רק בזכות הנכדה שלי, שנמצאת איתי כאן, אני מצליחה להחזיק את הראש מעל המים". הפגיעה שלה כללה רסיס ברגל, שהוביל לאובדן דם - אך היא סירבה להתפנות לבית חולים מתוך חשש שאחרים במצב קשה יותר.

"הם לא רק מטופלים - הם פליטים במצוקה"

ד"ר סידי, שאחראית רפואית על הניידת, מודה כי האתגרים רבים. "אנחנו רופאות בשטח - צריכות לאבחן זיהומים, לאזן תרופות, להתמודד עם מחלות רקע ואנשים במצבי דחק קיצוניים - הכול בתנאים לא פשוטים", היא מסבירה. אחד המקרים שהותיר בה רושם מיוחד היה של קשישה שהגיעה עם פצע פתוח מזוהם עשרה ימים לאחר הפציעה. "החלטתי לשלוח אותה למיון - היא אושפזה מיד. זו הייתה החלטה של הרגע - שהצילה אותה".

לצד כל הקשיים, הצוותים מדגישים את חשיבות הקשר האישי. "אנחנו כאן לא רק כדי לבדוק לחץ דם או לרשום אנטיביוטיקה", מסכמת ד"ר סידי, "אלא כדי לשדר למפונים שהם לא לבד, ושיש מי שדואג להם - באמת ובתמים".