דווקא עכשיו, כשהכול מתוח - הגוף חייב לזוז

בזמנים של מתיחות ביטחונית, כשהאזעקות קוטעות את היום, והלב כלוא בין דאגה למסך - הגוף מגיב כאילו מדובר בשדה קרב. השרירים מתקשחים, הדופק גואה, הראש כואב, והנפש נכנסת למעגל של מחשבות שליליות בלתי פוסקות. גם כשנדמה שאנחנו במקום בטוח - הגוף נשאר במצב חירום מתמשך.

לזוז - לא לברוח

דווקא ברגעים כאלה, תנועה היא לא מותרות. היא דרך לחזור לנשימה, לאיזון, לתחושת שליטה. לא מדובר באימון כושר לשם תוצאה פיזית, אלא בתגובה פסיכו-גופנית מחזקת: "אני לא רק מגיב למה שקורה - אני פועל בתוך מה שקורה".

גם פעילות קצרה - 10 דקות ביום - מחזירה את הדופק, משחררת מתח שרירי, מאזנת את מערכת העצבים, ומשפיעה מיידית על מצב הרוח. מחקרים מראים שפעילות גופנית סדירה מפחיתה חרדה ודיכאון, במיוחד כשנעשית באופן יומיומי או כחלק משגרת חירום.

לא להיתקע - אלא לנוע

חוסר תנועה ממושך רק מעמיק את תחושת חוסר האונים. דווקא תנועה - גם מינימלית - מחזירה תחושת מסוגלות, פותחת את הראש לרעיונות חדשים, ומייצרת תחושה של קצב פנימי בתוך כאוס חיצוני. תרגילי מתיחה, נשימות, הליכה בבית או אימון קצר מול סרטון - כל אלה מחזקים את היציבות הנפשית.

התנועה כחוויה משפחתית

מעבר להשפעה האישית, פעילות גופנית יכולה להפוך גם לרגע מחבר. תרגול משותף עם הילדים, בן הזוג או אפילו בזום עם חבר - מגביר תחושת שייכות ומפחית את תחושת הבידוד. גם חמש דקות של תנועה עם מוזיקה אהובה, או משחקי קפיצה עם הילדים, עושים הבדל.

מה עושים - גם כשאי אפשר לצאת מהבית?

• הליכה איטית לאורך המסדרון

• ריקוד חופשי לצליל מוכר

• סקוואטים, פלאנקים, שכיבות סמיכה, קפיצות במקום

• תרגול יוגה או נשימות עמוקות

• אימון קצר של TABATA או HIIT לפי מדריך מקוון

המלצה פשוטה: שני סבבים של ארבעה תרגילים, 20 שניות כל אחד, עם 10 שניות מנוחה בין תרגיל לתרגיל - יספיקו כדי להכניס תנועה, דופק ותחושת חיוניות לגוף.

תזמון זה הכול

• בבוקר - להכניס אנרגיה

• בערב - לפרוק מתחים

• בין אזעקות - להשיב תחושת שליטה

גם אם קשה להתחיל - תזכורת ביומן, שיר מעורר או חבר שמצטרף לאימון, יכולים להניע את הגוף.

תנועה בזמן מלחמה: לא מותרות - אלא אחריות אישית

המתח לא יעלם, הפחד לא ייעלם - אבל אפשר להחזיק רגע של בהירות גם בתוכו. הפעולה הפיזית, גם אם קטנה, מחברת אותנו לעצמנו, מחזירה אותנו לקרקע. תנועה - היא אקט של חיים, של נוכחות, של עמידה בתוך המציאות - לא כניעה לה.

הבחירה לזוז, דווקא עכשיו, היא לא שאלה של ספורט. היא בחירה להישאר.