כשהרב חיבק את בנו המחַלֵּל - והחזיר אותו בלי לומר מילה

ערב שבת בבית משפחת וולבה. הבית נוצץ מניקיון, ריח החלות הטריות ממלא את האוויר. לאחר שהבת התארסה בשעה טובה ומוצלחת, הוזמן החתן להתארח בביתם לשבת. ההכנות היו קדחתניות - הכול היה צריך להיות מושלם. מפות צחורות נפרשו על השולחן, כלי הכסף הונחו בקפידה, והמטעמים המיוחדים הוכנו ביד אמונה.

השמש שקעה, נרות השבת האירו את הבית בחמימותם, והמשפחה התכנסה סביב שולחן השבת. הרב וולבה ישב בראש השולחן, לצידו החתן המיועד ושאר בני המשפחה. אווירת קדושה ושמחה מילאה את החדר.

ואז - צלצול הפעמון קטע את זמירות השבת.

הדלת נפתחה, ובפתח עמד בנם של בני הזוג וולבה, זה שירד מהדרך. הוא היה לבוש בגדי חולין, בידו האחת מפתחות רכב ובשנייה קופסת סיגריות. ברור היה לכולם שהגיע ברכבו. שתיקה השתררה בחדר ופניהם של בני המשפחה החווירו.

מה יחשוב החתן? איך אפשר להסביר שבן של הרב שלמה וולבה, מגדולי המחנכים בדורנו, מחלל שבת?

אך תגובת הרב הייתה מפתיעה: פניו קרנו, חיוך רחב התפשט על שפתיו, וידיו נפרשו לקראת בנו.

"שבת שלום, בני היקר!" קרא בשמחה. "כמה טוב שבאת! כבר חששנו שלא נזכה להיות איתך השבת כשהחתן החדש שלנו נמצא".

הוא ניגש אל בנו, חיבק אותו בחום, והוביל אותו אל השולחן. "מה שלומך? אתה נראה טוב היום. אני מקווה שבאת רעב. אני מאוד מעריך שהגעת".

הרב הושיב את בנו לידו ודאג שיוגשו לו מטעמי השבת, כשהוא מרעיף עליו מילים חמות ושבחים לעיני החתן והמשפחה כולה. הסעודה המשיכה ברוח מרוממת. זמירות השבת נשמעו בכל פינות הבית, דברי תורה נאמרו, והשמחה שבה למלא את הלבבות.

בסיום הסעודה, הבן יצא מהבית כשעיניו מלאות דמעות. הוא פסע לעבר רכבו, אך הרגיש שמשהו בתוכו השתנה. פתאום הוא חש שאינו מסוגל להתניע את הרכב ולחלל את השבת שוב.

בהחלטה של רגע, הוא שב לבית הוריו, השאיר את המפתחות, נישק את אביו ועשה את דרכו ברגל לביתו.

האהבה הבלתי מותנית שקיבל מאביו שבתה את ליבו ונתנה לו תחושה שהוא עדיין חלק בלתי נפרד מהמשפחה. מאותה שבת החליט הבחור לשנות את דרכו.

ומה קרה בסופו של דבר? אותו בן שירד מהדרך משמש כיום כראש ישיבה חשוב בארצות הברית.