הרב אושרי אביכזר חושף: המשפט של משה רבנו שפותח שערי שמיים

בפרשת השבוע בהעלותך, מתרחשת אחת הסצנות האנושיות והעוצמתיות בתורה: מרים הנביאה נענשת בצרעת - מחלה קשה ומבודדת. מול מצוקה זו, משה רבנו אינו שולח אותה לרופא ואינו מחפש פתרונות רפואיים, אלא בוחר באפיק הרוחני ביותר - הוא מתפלל. תפילתו הקצרה והעמוקה, "אל נא רפא נא לה", נחקקה לדורות כמופת של תחנון פשוט וישיר לבורא עולם.

חז"ל מרחיבים את המסר ומחדדים את מהות כוחו של העם היהודי: "אל תיראי תולעת יעקב - מה תולעת זו כוחה בפה, אף ישראל כוחם בפה". במקום לדמות את עם ישראל לחיה עוצמתית כאריה או נמר, התורה מדמה אותנו לתולעת - ברייה רכה וחלשה, אך עם כוח ייחודי: הפה. לא בחרב ולא בכוח, אלא בתפילה ובדיבור אל ה'.

משל מאליהו הנביא: לדעת על מה להתפלל

בסיפור עממי מופלא, מסופר על אדם מהלך ברחוב, כפוף ממצוקות החיים, כשפתאום נוגע בו מישהו על השכם. הוא מרים את ראשו, ולתדהמתו רואה את אליהו הנביא. "תבחר משאלה אחת עד שקיעת החמה", מציע לו הנביא. הוא מתלבט - עושר? ילדים? בריאות? מתייעץ עם אשתו, ולאחר מכן עם אמו הזקנה, העיוורת. כל אחד מבני הבית מבקש משהו אחר - ממון, ילד, או מאור עיניים.

לבסוף, חוזר האיש לאליהו ואומר: "אני מבקש... לדעת על מה להתפלל".

המסר הנוקב ברור: לעיתים הכוח בתפילה איננו רק במה שמבקשים, אלא גם בידיעה מראש - מה באמת חשוב, על מה ראוי להתחנן. לא כל תפילה היא עמוקה, לא כל בקשה נובעת ממקום נקי. לכן, אחד מגדולי ישראל נהג לומר: "לפני שאני מתפלל - אני מתפלל שתהיה לי תפילה ראויה".

ללמוד ממשה: כשהצרעת מופיעה - מפנים עיניים למרומים

משה רבנו מלמד אותנו כלל יסוד: בצרה - פונים לבורא. לא לשחות אל פתרונות קסם, לא לשים את כל המשקל על אמצעים טכניים. כמובן שהשתדלות נדרשת, אך הלב - והתוצאה - תלויים במילה הנאמרת מלב נשבר.

גם בעידן של מדע, רפואות ופסיכולוגיה מתקדמת, עדיין עומדת אותה קריאה עתיקה: "אל נא רפא נא לה". כי כוחה של התפילה, הנאמרת מעמקי הלב, הוא שמחולל את השינוי האמיתי. כך לימדנו משה, וכך לימדונו חז"ל - שהתולעת הקטנה, ברייה לכאורה חלשה - מכריעה בכוחה.