"ניסים במלחמה": האם אנחנו באמת מבינים מה קרה כאן?

אנו צוללים אל עמקי התודעה האנושית ואל הדרך שבה אנו מפרשים את המציאות הסובבת אותנו. הרב יואב בן חיים פותח לנו צוהר להבנה עמוקה יותר של המנגנונים המחשבתיים שמנהלים את חיינו וכיצד לעיתים קרובות אנו נופלים למלכודת של הסקת מסקנות מוטעית שמעוותת את תפיסת האמת שלנו.

המחשבה האנושית היא מכונה משוכללת להפליא. בכל רגע נתון המוח שלנו קולט אינספור פיסות מידע מהסביבה ומתרגם אותן לתמונה קוהרנטית אחת. אולם בתוך התהליך המהיר הזה מסתתרת סכנה גדולה. לעיתים קרובות המוח מבצע קיצורי דרך לוגיים שמביאים אותנו לתוצאות הרסניות. כדי להמחיש זאת כדאי להתבונן בסיפור עממי ישן שממחיש את האבסורד שבמחשבה האנושית המעוותת.

דמיינו אדם שנכנס לבר מקומי וניגש אל הברמן בביטחון עצמי מופרז. הוא מבקש מהברמן למזוג כוס וודקה לכל אחד ואחד מהיושבים במקום ומודיע בחגיגיות שהכל על חשבונו. הברמן המופתע שואל אם גם הוא כלול בחגיגה והלקוח מאשר בשמחה שגם הוא יזכה לכוסית על חשבון הבית. האווירה במקום הופכת לעליזה וכולם שותים ונהנים מהנדיבות הפתאומית של האיש הזר. אולם כעבור זמן מה כאשר הברמן ניגש לבקש את התשלום מתגלה המציאות המרה. האיש מסתכל עליו בתימהון מוחלט וטוען שאין לו מושג על מה הוא מדבר. הוא מתחיל לברוח מהמקום והברמן הזועם רודף אחריו ומפליא בו את מכותיו כעונש על המעשה המביש.

הסיפור לא מסתיים כאן. למחרת אותו אדם חוזר לבר ושוב מבקש מהברמן למזוג וודקה לכל הנוכחים במקום על חשבונו. הברמן שתוהה אם האיש השתגע לגמרי שואל בציניות אם גם היום הוא יקבל כוסית. להפתעתו האיש עונה לו הפעם בשלילה מוחלטת. הוא מסביר לברמן שאלכוהול כנראה לא עושה לו טוב כי אתמול אחרי שהוא שתה כוס וודקה הוא הפך לאדם אלים ביותר והתחיל להכות אנשים ללא סיבה.

הסיפור הזה מעלה חיוך אך הוא טומן בחובו את המושג של הסקת מסקנות שגויה. האדם בסיפור ראה את המציאות כפי שהיא אך הפרשנות שהוא נתן לה הייתה הפוכה לחלוטין מהאמת. הוא לא הבין שהמכות שקיבל היו תוצאה של מעשיו שלו אלא השליך את האלימות על הברמן וקישר זאת באופן שגוי לצריכת האלכוהול. הרב יואב בן חיים מציין כי כל אחד מאיתנו חווה סיטואציות דומות בחיי היום יום שבהן המוח מנתח את מה שהוא רואה ומסיק מסקנות שלפיהן אנו פועלים אך לעיתים המסקנות הללו מנותקות מהמציאות האמיתית.

כאשר אנו עוברים להתבונן בפרשת השבוע אנו מוצאים שם את רשימת בעלי החיים הטהורים והטמאים. התורה מונה בפנינו סימנים מובהקים לזיהוי חיה טהורה שהם הפרסת פרסה והעלאת גרה. הפלא הגדול שמשמש כהוכחה חותכת לאמיתות התורה בסמינרים רבים של יהדות הוא העובדה שהתורה מציינת במפורש את המקרים החריגים. התורה מונה את אותן חיות שיש להן רק סימן טהרה אחד מתוך השניים.

חשוב לעצור ולהבין את המשמעות של הידע הזה. התורה נכתבה לפני למעלה משלושת אלפים שנה בתקופה שבה העולם לא היה מוכר לבני האדם במלואו. בני האדם לא ביקרו בכל היבשות ולא הכירו את כל מיני החיות הקיימים באזורים המרוחקים ביותר של הגלובוס. למרות זאת התורה קובעת בנחרצות כי ישנן חיות ספציפיות בלבד כמו הגמל והשפן והארנבת והחזיר שיש להן רק סימן אחד.

גם היום כאשר המדע והטכנולוגיה הגיעו לשיאים חדשים והאדם חקר כל פינה על פני כדור הארץ מהעמקים העמוקים ביותר באוקיינוסים ועד לפסגות ההרים הגבוהות ביותר לא נמצאה אפילו חיה אחת נוספת שמחזיקה בסימן טהרה אחד בלבד מלבד אלו שהתורה ציינה. זהו פלא שאין לו הסבר רציונלי מלבד העובדה שמי שכתב את התורה הוא בורא העולם שמכיר את יציר כפיו לפרטי פרטים.

כאן נשאלת השאלה הגדולה. אם ההוכחה היא כל כך ברורה וחד משמעית ואם אנשים רואים את האמת הזו מול העיניים מדוע לא כולם משנים את דרכם ומאמצים את חיי התורה והמצוות. התשובה לכך נעוצה שוב באותו כשל של הסקת מסקנות. ישנו נתק עמוק בין הידע שנמצא בראש לבין המסקנה המעשית שהאדם בוחר להפיק ממנו. לעיתים קיים קצר בתקשורת הפנימית של האדם שמונע ממנו לתרגם את האמת שהוא רואה לפעולות במציאות.

הדבר נכון לא רק עבור אלו שרחוקים מחיי תורה אלא עבור כל אחד מאיתנו. אנו חיים בתקופה רוויית אירועים והשגחה גלויה. בתוך המלחמות והקשיים שפקדו אותנו בתקופה האחרונה זכינו לראות ניסים גלויים ונפלאות שאי אפשר להסביר בדרכי הטבע. הרגשנו את יד השם המלווה אותנו ומצילה אותנו מול אויבים אכזריים שקמו עלינו לכלותנו. ראינו כיצד טילים והתקפות שנראו כבלתי ניתנים לעצירה הסתיימו בנזקים מזעריים בזכות השגחה עליונה.

אולם האם המסקנה שלנו מהאירועים הללו היא המסקנה הנכונה. האם לאחר שראינו את כל הטוב הזה אנו באמת עוצרים להודות ולהלל. האם אנו פוצחים במזמור לתודה בכל יום ובכל שעה כפי שראוי לאדם שזכה לראות ניסים כאלו. לעיתים אנו דומים לאותו אדם בבר שרואה את המכות אך מאשים את הברמן במקום להבין את שורש העניין. אנו רואים את הניסים אך ממשיכים בשגרת חיינו מבלי לעשות את השינוי הנדרש בעבודת השם שלנו.

עלינו לעצור לרגע ולהסתכל לעצמנו במראה. עלינו לבחון האם אנו מעגלים פינות בתהליך הסקת המסקנות שלנו. האם המציאות האמיתית והאמונה היוקדת בלב מתורגמות למעשים של ממש או שמא אנו סובלים מאותו נתק שבין הידיעה לפעולה. האמת נמצאת שם מולנו והיא זועקת אלינו מתוך דפי התורה ומתוך אירועי החיים אך האחריות להסיק את המסקנה הנכונה מוטלת עלינו בלבד.

התורה נותנת לנו את הכלים להבחין בין טהור לטמא ובין אמת לשקר. היא מראה לנו שאין מקריות בעולם ושישנה חתימה אלוקית על כל הבריאה. המסקנה המתבקשת היא שעלינו להתחבר לאותה אמת ולפעול לפיה בכל רגע מחיינו. לא מספיק לדעת שיש בורא לעולם ולא מספיק להכיר בניסים עלינו להפוך את הידיעה הזו למנוע צמיחה רוחני שישנה את ההתנהגות שלנו כלפי שמיים וכלפי חברינו.

הדברים מהווים קריאה להתעוררות. הגיע הזמן שנפסיק להסיק מסקנות שגויות ונתחיל להסתכל על המציאות בעיניים של אמונה אמיתית. עלינו להבין שהקשר בין מה שאנו רואים לבין מה שאנו עושים הוא המפתח לחיים בעלי משמעות. בואו נבדוק אם המסקנה שאנו מפיקים מחיינו היא המסקנה הראויה והנכונה ואם לא הגיע הזמן לתקן את המעוות ולצעוד בדרך האמת בביטחון ובשמחה. המסקנה האמיתית היא שיש לנו אבא שבשמיים ששומר עלינו וכל מה שנותר לנו הוא רק לפתוח את העיניים ולפעול בהתאם לאותה הכרה עמוקה.