"שליח ציבור או שליח של עצמך?" - הרב אריה לוין מחדד גבול דק

בעיצומה של פרשת "בהעלותך", בין דיני הנרות והמנורה לבין קורות המדבר ומעללי קורח והמרגלים, מתבלטת סוגיה הנראית לכאורה זרה להקשר: פסח שני. קבוצת אנשים פונה אל משה בזעקה: "למה ניגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל?" - דרישה נדירה, ייחודית, שהובילה ליצירת תקנה ייחודית בתורה.

אותם אנשים היו טמאי מת - כך לפי הגמרא במסכת סוכה (דף כה), שהזכירה שלוש אפשרויות לזיהויים: נושאי עצמות יוסף, אלו שטיפלו בגופות נדב ואביהו, או מי שטיפלו במת מצווה. בכל המקרים, מדובר לא באנשים שנטמאו מדעתם, אלא בשליחות ציבור - מתוך חובה קדושה לשרת את הכלל.

שליחות ציבורית שאינה נדחית

השאלה שהם מציבים - "למה ניגרע?" - לכאורה אינה שגרתית. אדם שנמנע ממנו קיום מצווה בשל אילוץ הלכתי, לרוב אינו שואל מדוע. אך כאן, השאלה נטענת בעומק ערכי. הם לא באו להתלונן, אלא לומר: "לא חטאנו, לא נפלנו - שלוחי ציבור היינו. פעלנו בשליחותך, משה, למען הציבור, בשם הציבור, לא למען עצמנו."

וכאן מונחת תשתית הלכתית עמוקה: "טומאה הותרה בציבור" - כלומר, כשמדובר בעבודת ציבור, גם טומאה לא מהווה מחסום. לכן, הדרישה של אותם אנשים נשמעת ומשפיעה - עד שהקדוש ברוך הוא מצווה תקנה חדשה, "פסח שני", כדי לתת מענה לרוח השליחות והמסירות הזו.

המסר לדורנו: מי הוא שליח ציבור באמת?

הביטוי "שליח ציבור" משמש כיום בהקשרים ממלכתיים או פוליטיים - נציג במועצה, חבר כנסת, שליח ציבור בבית כנסת. אך התורה מציבה רף עמוק יותר: שליח ציבור הוא מי שפועל שלא למען טובתו, אלא מתוך אכפתיות ואחריות כלפי הזולת.

גם אדם פשוט, שפונה אל חברו, שואל לשלומו, מסייע לשכן, מרגיע בן משפחה - נעשה ברגע זה שליח ציבור. זו שליחות שקטה, אך עוצמתית, שראויה לאותה שאלה קדומה: "למה ניגרע?" - מדוע שנישאר מאחור כאשר יש בידינו להיטיב, להנהיג ולהשפיע?

נר מערבי ואור פנימי

בהקשר זה, יש לציין את דברי הגמרא במסכת שבת (דף כב), שדרשה כי הדלקת הנרות בבית המקדש, ובעיקר הנר המערבי, שימשו "עדות להשראת השכינה" - עדות חיה לכך ששכינה שורה בישראל. אור המנורה אינו רק טכני - הוא סמל רוחני לחיים של שליחות, של השפעה, של נתינה.

כל אדם - שליח

לפרשת פסח שני יש מסר חי ודחוף לימינו: כל אדם יכול להיות שליח ציבור - ברוח, במעשה, במילה טובה. כאשר שליח ציבור פועל מתוך כוונה טהורה - התורה אינה שותקת. היא יוצרת לו מסלול, מעניקה לו תשובה, ממציאה לו מצווה.

יהי רצון שנזכה כולנו ללכת בדרכם של אותם טמאי מת - שליחים נאמנים של הכלל, אוהבי חסד, פועלי אמת - ולומר גם אנו: למה ניגרע?