
יהדות

רגע קטן במעלית שקופה הפך לשיעור שקט על פחד, ביטחון ומה שמחזיק אדם ברגעים הכי פשוטים.
במהלך ביקור במרכז קניות במרכז הארץ, נסעתי בין הקומות ונכנסתי למעלית שקופה.
הדלת נפתחה - אם וילדה קטנה, בת שלוש בערך, נכנסו פנימה.
לרגע היה שקט.
ואז זה קרה.
הילדה נלחצה.
"אמא… אמא… אני מפחדת… אני מפחדת," אמרה בקול רועד.
האמא ניסתה להרגיע:
"אין לך ממה לפחד, הכול בסדר…"
אבל הפחד כבר השתלט.
הקול רעד, והיא לא נרגעה.
לבסוף האמא הרימה אותה על ידיה.
עמדתי מאחור והבטתי -
ובתוך רגע הכול השתנה.
הגוף המתוח נרגע. הנשימה הסתדרה. הפנים התרככו.
ואז קרה דבר קטן - אבל כזה שנחרט:
אותה ילדה, שלפני רגע רעדה מפחד, אחזה בשקית הבמבה שבידה - והחלה לאכול בהנאה.
המעלית המשיכה לרדת.
היא כבר הסתכלה סביב, רגועה לגמרי.
האמא שאלה בשקט:
"את עדיין מפחדת מהמעלית?"
והילדה, תוך כדי שהיא אוכלת מהחטיף, ענתה בפשטות:
"ממש לא."
כאילו לא קרה דבר.
כשיצאתי מהמעלית, לא המשכתי מיד.
נשארתי רגע עם המחשבה.
כמה פעמים בחיים אנחנו מרגישים לבד בתוך מציאות שלא תמיד ברורה לנו -
מצבים של לחץ, פחד וחוסר שליטה.
אבל לפעמים, מה שמשנה הכול הוא לא מה שקורה מסביב -
אלא הידיעה שיש מי שמחזיק אותך.
כמו אותה ילדה, שנרגעה ברגע שהייתה בידיים טובות.
וזה אולי הרגע הכי פשוט -
והכי עמוק - להבין מהו ביטחון.
לפעמים הביטחון לא מגיע ממה שקורה סביבנו,
אלא מהידיעה שיש מי ששומר עלינו.
יש מי שמלווה את האדם - גם כשהוא לא מרגיש בכך.
"ה' ישמרך מכל רע, ישמור את נפשך" (תהילים קכ"א)
בכל גיל, בכל מצב - יש מי שמלווה.
יש מי ששומר.
ואין עוד מלבדו.
ארז קדוסי
הזמן המסוגל הגיע - שותפים של רבי שמעון וזוכים לישועה! לחצו כאן >>>
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו