כוס קידוש חלקה או עם שפה?

יש הנוהגים לקדש בכוס בעלת שפה בולטת, בהתאם לדעת הרמ"א שיש למלא את הכוס "עד גדותיה", כלומר בשפע ובשפע של ברכה. מעבר לטעם ההלכתי, יש גם הסבר סמלי: השפה המתעגלת מסמלת כעין עטרה או כתר, רמז לשכינה הקדושה, שכינויה גם הוא "כוס של ברכה". ממילא, כוס כזו מבטאת לא רק את מילוי היין, אלא גם את ההוד וההדר הראויים לקידוש.

מאידך, יש המקפידים להשתמש דווקא בכוס חלקה וללא שפה בולטת, מכיוון שכוסות עם שפה עגולה עלולות להיות קשות להכשיר כהלכה. כמו כן, רבים נוהגים להניח טס או תחתית מתחת לכוס הקידוש. בספר "מנחת שבת" נכתב שהסיבה לכך היא מעשית - כאשר ממלאים את הכוס עד שפתה, היין עלול לגלוש ולהרטיב את המפה, והניגוב עשוי להיחשב כ"שרייתו היא כיבוסו", איסור מהתורה בשבת.