רבי דוד בן יצחק זצ"ל - שישים שנה של תורה ב"פורת יוסף"

הגאון הצדיק רבי דוד בן יצחק זצוק"ל, אשר נודע בעולם התורה בירושלים ובעולם הישיבות כאחד מיחידי הדור במסירותו לתורה ובדבקותו בצדיקים, נולד בכ"ה שבט תש"ט בשכונת הבוכרים בירושלים - אביו רבי שלום בן יצחק נ"ע ואמו הצדקת מרת בת שבע ע"ה, בתו של הרב הצדיק רבי יוסף הכהן זצ"ל.

חינוך קדוש מימי ילדותו

מיום עומדו על דעתו גודל באווירה של קדושה וטהרה. הוריו הכניסוהו לת"ת "בני ציון", שם התחנך על ברכי תלמידי חכמים מדורות עברו, ובהם רבי יוסף חיים מועלם (חתן ה"כף החיים"), האחים הגאונים שרבאני, רבי בנימין גרג'י ועוד - אשר השרישו בליבו יסודות איתנים של אהבת תורה ויראת שמיים.

בנעוריו התקבל לישיבת "פורת יוסף", ושם ישב ושקד כל ימיו - למעלה משישים שנה ברציפות - במסירות שאין לה שיעור. מקרוב זכה לראות את ראשי הדור - ובראשם רבו הגדול מרן ראש הישיבה רבי עזרא עטיה זצ"ל, וכן את הגאונים: רבי יהושע שרבאני, רבי מנצור בן שמעון, ולאחר מכן את הרבנים הגאונים בדור האחרון - רבי יהודה צדקה, רבי בן ציון אבא שאול, רבי יוסף עדס ורבי יהודה מועלם זצ"ל.

העולה על כולנה - דבקות חיה בתלמידי חכמים

בהנהגת חייו ניכרה הלכה למעשה מצוות "ובו תדבק" - הדבקות בחכמים היתה יסוד חייו. הוא כיבד את תלמידי החכמים, דבק בדרכיהם, והיה מצוי בביתם כבן בית ממש. בייחוד נקשרה נפשו בשני עמודי ההוראה: מרן הגר"ע יוסף זצ"ל ורבי מרדכי שרעבי זצ"ל. רוח טהרה ויראת ה' אפפוהו ממגע ישיר עם קדושי עליון אלה, וחזקה היתה שמירתו על כל פרט ופרט בהנהגותיהם.

בנו מעידים כי פעמים רבות היה רושם באצבעו את שם הוי"ה הקדוש על השולחן, ומקיים את "שויתי ה' לנגדי תמיד" - לא כמושג מופשט אלא כהנהגה חיה. התייחסות זו לשם שמים ולברכות שבפה - בולטת בברכותיו שיצאו במתינות, בכוונה, ובעמידה בלבד, גם בברכה פשוטה כ"אשר יצר". עדות לכך ניתן למצוא גם בהתנהגותו מול כל היסח הדעת - אם טלפון צלצל או פנו אליו לפני שבירך, היה ממתין עד אשר יסיים כהלכה.

זהירות יתירה בהלכה - מן האכילה ועד לשמירת העיניים

רבי דוד זצ"ל היה מהמחמירים במצוות בדקדוק גמור. באכילתו, לדוגמה, נזהר בכל פרט מחשש תולעים - עד שהיה בודק כל עוגיה ובורקס מכל צד, ובוחן גם את גרגרי השומשום שעליהם. עדינותו ורגישותו באו לידי ביטוי לא רק בדקדוק במצוות אלא גם בצורת אכילתו - באכילה איטית, מבוקרת ומדויקת.

שמירת העיניים היתה אצלו עבודה מתמדת. במשך עשרות שנים היה נוסע מידי יום באוטובוס מ"גבעת שאול" ל"פורת יוסף", ובכל זמן הנסיעה עיניו היו נעוצות בספר - לרוב בספר הזוהר הקדוש או בכתבי קבלה אחרים - כדי להימנע ממראות אסורות. כשנדרש לעבור באזורים רגישים (כמו סמוך לשוק), היה משנה את מסלולו רק כדי שלא להיתקל במראות שאינן ראויות, ולא אחת אף נמנע מלקנות בשוק כולו.

"זקן ויושב בישיבה" - עד נשימתו האחרונה

שנותיו עברו עליו במתיקות התורה. עוד מנערותו ועד יומו האחרון, כמעט ולא זז מהישיבה - בבוקר "פורת יוסף", ואחר הצהריים "נהר שלום". מקומו לא נפקד, ונראה כי תואר "זקן ויושב בישיבה" נכתב עליו.

ספריו - "מעט דבש" ו"גאון עוזנו" - הותירו חותם בקרב תלמידים ומחפשי דרך בעבודת ה'. דרך כתיבתו מבטאת את עולמו - מלא ביראת שמיים, חד באבחנות הלכתיות, ועמוק בתובנות מוסריות.

רבי דוד בן יצחק זצוק"ל נלב"ע בשבת קודש, ט"ז בסיון תשפ"ד, לאחר חיים מלאים תורה, חסידות, וקדושה נדירה.