אמת עד הסוף? כשהשקר מותר - ורבי יהודה החסיד סותר

שאלה: שלום לכבוד הרב. בשבועות האחרונים הרב ביאר את דברי רבותינו האר"י הקדוש והבן איש חי בעניין השקר. במקרה נתקלתי בדברי רבי יהודה החסיד והתבלבלתי. מה נכון לעשות?

תשובה: אמת בפיך. דברי רבי יהודה החסיד לכאורה קשים מאוד, ואציג את דבריו: "כיוון שאמרו חכמים, 'על מה שלא שמע אומר לא שמעתי' וכו', אף על פי שאמרו אם אומרים לאדם למדת מסכת פלוני יוכל לומר לא למדתי, אם איש אמת הוא שאינו מדבר שקר, לא ייתכן לומר על לאו הן ועל הן לאו, אלא ישתוק, או יפליגם בדברים אחרים". 

ובאמת דברי רבי יהודה החסיד קשים להבנה. מה שכתב "אם הוא איש אמת", יש להבין וכי אבותינו, אברהם אבינו עליו השלום, וכן יעקב אבינו וכן בני יעקב, השבטים הקדושים, וכן אהרן הכהן ומשה רבנו ויהושע בן נון וכן כל גדולי התנאים והאמורים שמצינו ששינו מן האמת באופן שאינו משתמע לשני פנים - וכי להם אין לקרוא "אנשי אמת"? אם כן, למי ייקרא "איש אמת"?

ויגדל הפלא, שהנה אמרו חכמינו ז"ל שמחזירים אבדה לתלמיד חכם, משום שאינו משקר רק בשלושה דברים שבהם רגילים חכמים לשקר - במסכתא [אם שואלים אותו אם למד מסכת מסויימת רשאי לומר שלא למד, משום ענווה] ובפוריא [מיטה, אם נשאל דבר שאין ראוי להשיב עליו] ובאושפיזא [ובמלון, שרשאי לספר שלא קיבלוהו בפנים יפות כל כך כדי שלא יבואו כולם להיטפל לאותו אדם ולהתאכסן בביתו].

וכי להם לא יקרא רבי יהודה החסיד "אנשי אמת"? וראיתי שבקונטרס "חסדי עולם" הרגיש בזה ונתן שם כמה ביאורים. וכן התקשה בזה הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל, והסביר את דברי רבי יהודה החסיד שלכתחילה אדם לא ישקר אפילו שמותר ויחפש לומר דבר שמשתמע לשני פנים, אך כשאין ברירה גם רבי יהודה החסיד יתיר. ולהלכה, יש הרבה מקרים שמותר לשקר, ויש מקרים שזו מצווה, וכמו שכתבנו.