קפה נטול הוא לא בהכרח כשר: הסכנות הנסתרות מאחורי הקפה

האגדה מספרת שהמותג נטול הקפאין "קפה האג", קם בגרמניה רק לאחר טרגדיה משפחתית מצערת שקרתה לאביו של מייסד החברה, כאשר מת לפתע פתאום. הבן האבל מצא את האשם בדמות ה"קפאין" המצוי בקפה שאביו התמיד לשתות, ולכן דרש וחקר כיצד להוציא את הקפאין מהקפה. 

משם הכול היסטוריה מול המציאות של ימינו, שקפה יכול להיות ללא קפאין.

בשונה מהמוסכמה שקפה אינו צריך כשרות, כי "מה כבר יש בקפה?! כמה פולי קפה קלויים שנטחנו?" גם אם טענה זו נכונה, ולא ברור שזה המצב, היא בוודאי לא נכונה עבור הקפה הנטול שבו הסיפור שונה ומורכב, ואין לשתותו בלי כשרות לכל השנה, ובפרט לפסח.

הבעיה הראשונה מתחילה בשיטות להוצאת הקפאין מהפולים. השיטה הנפוצה ביותר, שנקראת "השיטה הישירה", משתמשת בחומרים ממיסים להוצאת הקפאין. כיום, החומר הנפוץ ביותר הוא "אתיל־אצטאט", שהוא למעשה סוג של אלכוהול. האלכוהול הזה יכול להיות מיוצר מחיטה (חשש חמץ), ענבים (חשש יין נסך), חלב (חשש גבינת גויים) ועוד חומרי גלם בעייתיים מבחינת כשרות.

המשתמשים ב"אתיל־אצטאט" מרתיחים את הפולים בטמפרטורה גבוהה, ולכן הפולים נחשבים כדבר שנתבשל בדבר האסור באכילה או אפילו בהנאה. 

קשה מאוד לפקח במפעלים בחו"ל על מקור האלכוהול - מספיק שיהיה איזה "דיל" טוב לבעל המפעל בצריכת כוהל ענבים, והוא יעדיף את זה, שהרי סוף סוף השוק הישראלי עבורו הוא בסך הכול פסיק קטן בקלסר הרווחים השנתי...

השיטה המאושרת כיום בבד"ץ "בית יוסף" היא נטרול בשיטת "המים השוויצרית" (Swiss water process), שבה משתמשות כיום רוב חברות הקפה הגדולות. העיקרון של השיטה הוא להשתמש בחומר שממיס את הקפאין הנמצא בפול הקפה עצמו - כך שבסוף התהליך מתקבל קפה עם אופציה לכשרות מהודרת.

לסיכום, נכון שקיימת עוד שיטה של מיצוי באמצעות פחמן דו חמצני, אבל חובבי הקפה יודעים שלכל קפה טעם משלו, ולא בכדי... 

מה שבטוח שעבור נתינת כשרות על קפה, בפרט שהוא בטעם וארומה שונה, נדרשת מקצוענות גדולה. ועוד לא התחלנו לדבר על הבעייתיות של קפסולות הקפה... 

איך שלא יהיה, אל תמהרו לצרוך קפה משופר בלי כשרות משופרת, למהדרין.