אם היא שוכחת מיד - אז מותר לספר לה לשון הרע?

למשפחת שמעוני יש סבתא מבוגרת, טובה ואהובה, שמבינה את מה שמספרים לה, אך היא חולה במחלת השכחה, ולא זוכרת כלום יותר מדקה או שתיים. הנכדים שבאים לבקר אותה כבר יודעים - אפשר לספר לה הכול, כי מיד אחרי שסיפרו לה את הסיפור היא כבר שוכחת אותו.

שאלה: האם מותר לבני משפחת שמעוני לספר לסבתא שלהם סיפורי לשון הרע, שהרי היא לא זוכרת את הסיפור, ולא ייגרם מזה שום גנאי ונזק למי שסופר עליו, וגם אין הכוונה בסיפור לגנאי אלא רק להעסיק את הסבתא?

תשובה: עצם דיבור לשון הרע הוא אסור, ולכן אסור לבני המשפחה לספר לסבתא סיפורי לשון הרע אפילו שמיד היא שוכחת.

שתי סיבות לדבר: הראשונה, היא שהמדבר דברי גנאי על ישראל מעורר ונותן כוח למקטרג הגדול לקטרג על עם ישראל. הסיבה השנייה היא שכמו שקשה לאב לשמוע דברי גנאי על בניו, כך הקב"ה אינו רוצה שיאמרו דברי גנות על ישראל שהם בניו.

ואם סיפר, אינו צריך לבקש סליחה מחברו אלא לחזור בתשובה כמו עבירה של בין אדם למקום.

הלכה: גם דיבור גנאי שאין בו כל נזק לחברו - אסור.