השקט שלפני הסערה: המחקר שמטלטל את עולם בריאות הנפש בישראל

בשעה שהכותרות עוסקות בגזרות הלחימה ובאיומים הביטחוניים, נתוני מחקר חדש מאוניברסיטת תל אביב חושפים מציאות שקטה אך כואבת לא פחות: שיעור גבוה במיוחד של לוחמים, ובעיקר משרתי מילואים, חווים סימפטומים של פוסט-טראומה – בעוצמה העשויה להעיד על הפרעה קלינית.

על פי ממצאי המחקר, שהוצגו השבוע בוועידת "עתיד ישראל" של האוניברסיטה, 12% ממשרתי המילואים שהשתתפו בלחימה במבצע "חרבות ברזל" הציגו תסמינים פוסט-טראומטיים מרובים, ברמות חומרה התואמות הגדרה קלינית לפי ספר האבחנות DSM-5. מדובר בעלייה ניכרת לעומת 8% שנמדדו חצי שנה לאחר השחרור משירות סדיר – ולמעלה מפי שניים מהשיעור שנרשם בקרב אותם לוחמים בשלב הסדיר של שירותם.

"העלייה החדה לאחר השחרור, וביתר שאת אחרי המלחמה, מצביעה על אתגר אדיר שניצב בפני מערכת בריאות הנפש", מדגיש פרופ' יאיר בר-חיים, ראש המרכז הלאומי לטראומה וחוסן נפשי באוניברסיטת תל אביב ומוביל המחקר.

מעקב שיטתי אחר מאות לוחמים – מהגיוס ועד המילואים

המחקר, שהחל כבר בשנת 2019 ונערך בשיתוף פעולה עם צה"ל, עקב אחרי 579 לוחמים מחטיבת חי"ר שהתגייסו באותו מחזור. המשתתפים מילאו שאלון מקצועי לאיתור תסמינים פוסט-טראומטיים בחמש נקודות זמן לאורך השירות – מהיום הראשון לגיוס ועד לשירות המילואים בזמן המלחמה. השאלון, שפותח על ידי משרד הווטרנים האמריקני ותורגם לעברית, נחשב לכלי מדידה תקני להערכת תסמינים על פי דיווח עצמי.

הנתונים מצביעים על מגמת עלייה ברורה לאורך השירות:

• עם הגיוס – פחות מ-0.5% דיווחו על תסמינים.

• לאחר 15 חודשים – כ-2.6%.

• בתום השירות הסדיר – כ-4.4% עד 6%.

• חצי שנה לאחר השחרור – כ-8%.

• לאחר שירות מילואים בזמן המלחמה – 12%.

לדברי פרופ' בר-חיים, "הצבא מהווה מסגרת שמספקת תמיכה רגשית התנהגותית – עם שחרורה, הסימפטומים נחשפים ביתר שאת".

הטראומה שאינה נראית – והשלכותיה

ממצאי המחקר אינם רק סטטיסטיקה – הם עדות למציאות חיים של אלפי לוחמים בישראל. לפי ההערכות, מתוך כל שנת גיוס ישנם כ-15 אלף לוחמים קרביים. שלושה מחזורים בשנה מייצרים קבוצה של כ-2,500 חיילים שמתמודדים מדי שנה עם תסמינים פוסט-טראומטיים – וזאת עוד לפני שמובאים בחשבון אירועי לחימה אינטנסיביים.

"במלחמות רבות – מווייטנאם ועד לבנון הראשונה – נצפו נתונים דומים. אבל העובדה שאצלנו מדובר בלוחמים בשירות מילואים, עם משפחות, עבודה ואחריות אזרחית – מחייבת תגובה מדינתית רחבת היקף", אומר פרופ' בר-חיים.

הוא מציין עוד כי מערכת הבריאות והרווחה בישראל אינן ערוכות למספרים ההולכים וגדלים של פניות בגין פוסט-טראומה, בפרט כאשר לוחמים נקראים לשירות נוסף במסגרת צווי 8 – גם כשטרם סיימו את תהליך השיקום הנפשי שלהם.

"קטוע רגל לא יקבל צו 8 – אבל חייל שהתפרק נפשית? זה לא מתועד בשום מערכת", מזהיר בר-חיים.

הקריאה לפעולה: חיזוק מערך המטפלים והמרכזים האזוריים

מול הנתונים המדאיגים, פרופ' בר-חיים קורא לממשלה להיערך לטיפול ארוך טווח בנפגעי לחימה נפשיים – ולא להסתפק בפתרונות נקודתיים. "דרושה הכשרה מואצת ומעמיקה של מטפלים ייעודיים, לצד הקמת קליניקות אזוריות לטיפול בטראומה צבאית – שיתנו מענה אמיתי, רציף ומותאם", אמר בוועידה.

במקביל, בצה"ל כבר פועלים להרחבת המענים, אך האתגר מורכב, והמומחים מזהירים: ככל שעובר הזמן – כך גם גובר הסיכון להפיכת התסמינים לכרוניים.

*אם אתה או מישהו בסביבתך חווה מצוקה רגשית או תסמינים פוסט-טראומטיים – פנו לקבלת עזרה. ניתן ליצור קשר עם ער"ן (1201), נט"ל (3362), או לפנות לקופת החולים ומרכזי החוסן.