הרב רפאל אבוחצירא: תעריך את הדברים הפשוטים שיש לך

כמה קל להתרגל לטוב. לגור בבית מחומם, לפתוח ברז מים חמים, לשלוף מגבונים מהמדף או לבחור מה לאכול לארוחת ערב. אלא שעבור חלק עצום מהציבור, כל אחת מהפעולות הללו היא מותרות, חלום, לעיתים – דבר שלא יתממש גם לא בחלוף זמן.

באחד משיעוריו, פרץ הרב רפאל אבוחצירא בדברים מרגשים ונוקבים על חובת ההכרת הטוב, לא כלפי בני אדם – אלא בראש ובראשונה כלפי הקב"ה. בין המילים, חושף הרב תמונה מטלטלת של מציאות שמתרחשת במרחק של רחוב או שתיים מאיתנו – ואנחנו לא רואים.

"יש אנשים שלא יודעים מה זה בגדים חדשים. יש ילדים שמשאלות הלב שלהם – זה פיג'מה חמה לחורף. ואתה, הקב"ה נתן לך – ואתה אפילו לא מודע".

הרב מספר על אמא שאין לה כסף לקנות שמיכה לילדיה. על ילדים שרבים בלילה על השמיכה היחידה שיש בבית. על מגבונים – מוצר בסיסי כל כך – שאינם בהישג ידם של רבים. תלמיד ישיבה שפגש, כך הוא מספר, אמר לו בפשטות: "אצלנו בבית לא קונים מגבונים. יקר. מרטיבים טישו עם מים מהאסלה."

המציאות הזו אינה שייכת לעבר, ואינה מתקיימת במדינות עולם שלישי – אלא כאן, בישראל של היום. הדברים של הרב רפאל נושאים כאב, אך בו זמנית – אחריות. אחריות לראות את האחר, אבל קודם כול – להפסיק לזלזל בטוב. "רק תעריך", הוא אומר. "מה שאתה חי עכשיו – הוא החלום של מישהו אחר".

בדברים הפשוטים ביותר – מים חמים, בגד נקי, סבון ריחני, שמיכה חדשה – שם מתחבאת החסד האלוקי. שם מתחבאת גם נקודת המבחן של האדם המאמין. ההבנה, שכל דבר קטן בחיינו הוא מתנה, שייכת לעומק המושג היהודי של "הכרת הטוב".

האם אנחנו מסוגלים לומר תודה? לא רק על ניסים גדולים, אלא על מגבון, על מקלחת, על האפשרות לומר "אין לי כוח" מתוך בית עם חימום ומקרר מלא.

הרב רפאל אינו מדבר כדי להכאיב – אלא כדי לעורר. המסר שלו איננו אשמה – אלא ערנות. לא אכזבה – אלא קריאה לשוב ולהתבונן בחסדי ה', ובעיקר: לא לקחת שום דבר כמובן מאליו. כי בעולם שבו אנשים נאבקים על שמיכה – מי שיש לו שמיכה כפולה, לא רק מבורך – הוא גם שליח להודות ולהשפיע.