מחבר הספר "קדושת ציון" תהה: "כלום אפשר להסתתר מחבלי משיח?"

בין הריסות בתי הכנסת, הישיבות, והקהילות שחרבו בשואה - יש סיפורים שאינם רק אובדן של נפש, אלא של תנועה שלמה. שושלת, הנהגה, מסורת חסידית בת מאות שנים שגדעה ידה של אכזריות גרמנית וברוטליות אוקראינית. דמותו של הרבי מבאבוב, רבי בן-ציון הלברשטאם, היא אחת מאותן אבידות שאין להן תמורה.

האדמו"ר השני לבית באבוב, מחבר הספר "קדושת ציון", מקים רשת ישיבות עץ חיים בפולין וגליציה, מלחין ניגונים שעדיין שרים אותם בליל שבת - הובל אל מותו יחד עם בנו וחתניו, ונרצח ביער יאנובר ביולי 1941.

רבי בן-ציון נולד בשנת תרל"ד בגליציה, בן לרבי שלמה הלברשטאם, מייסד חסידות באבוב. כבר בצעירותו הפגין כישרונות נדירים בלימוד, ברוח, ובמוזיקה. הוא עמד בראשות ישיבה כבר בהיותו בחור צעיר, ומיד עם פטירת אביו, הוכתר לאדמו"ר והחל להוביל את החסידות.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, לא רק ששיקם את ישיבתו - אלא הפך את באבוב למרכז חסידי עצום: עשרות סניפים של ישיבות, מאות בחורים, פעילות עם נוער מתרחק, ומעגל של חסידים שגדל כל הזמן. הוא ייסד את "אגודת הרבנים דמערב גליציה", והפך לדמות מופת של מסירות נפש, דקדוק הלכה, ואהבה עמוקה לעם ישראל.

מעבר לגדלותו התורנית, נודע הרבי כמלחין שיריים בעלי עומק נדיר. מעל 120 ניגונים מיוחסים לו, רבים מהם נחשבים לנכסי צאן ברזל של עולם הניגון החסידי. ניגוניו הפכו לכלים לביטוי געגוע, תקווה, דבקות.

יש שסיפרו, שכששמעו אותו מנגן - היו מרגישים כאילו הוא מדבר עם השכינה. רבי אליהו לופיאן אף אמר על ניגונו "י-ה ריבון" - שזה נכתב ברוח הקודש.

ביום שישי, ראש חודש אב תש"א, לאחר שהסתתר זמן מה בבית חסידו בלבוב, שוכנע הרבי לצאת ממחבואו ולהיראות ברבים. יומיים לאחר מכן, נלכד על ידי שוטרים אוקראינים יחד עם בנו רבי משה אהרן. הם נלקחו לבניין הגסטאפו, שם עונו באכזריות. שלושה ימים לאחר מכן, ביום שני ד' באב, נרצח הרבי בירייה יחד עם בנו, חתניו, ואלפי יהודים נוספים.

עדי ראייה סיפרו כי עוד קודם מותו, אמר: "לשם מה להסתתר? כלום אפשר להסתתר מחבלי משיח?". הוא לא התחבא - הוא צעד עם עמו אל הגורל, והוא ידע שהרוח לא תיכחד.

בתוך החורבן, בנו הרבי שלמה הלברשטאם, הצליח לשרוד את השואה, ולאחריה הקים מחדש את חסידות באבוב בניו יורק. כיום, החסידות נחשבת לאחת הגדולות בארצות הברית, וממשיכה את דרך ההנהגה, התורה והניגון.

ניגוניו, מאמריו, הנהגתו החינוכית - היו לפיד של אור בימים של חושך. גם היום, בתי המדרש, ישיבות ובתי הכנסת הנושאים את שם באבוב הם עדות חיה לכך: לא הצליחו לכבות את האש.