900 ק"ג של תקווה: הצבה הפצועה ששוברת את הלב - וחוזרת אליו

ישנם רגעים נדירים שבהם טבע פראי ויד אדם נפגשים לא בהרס, אלא בתקווה. כזה היה הרגע שבו עומרי עומסי, פקח היחידה הימית של רשות הטבע והגנים באילת, הבחין שוב בדרורה - צבת הים מהמין קרני - כשהיא חוצה באיטיות מלכותית את מי מפרץ אילת, גופה נושא משדר קל, וסנפיריה מפלחים את המים ללא קושי. אבל הפעם, בניגוד לפעמים הקודמות, לא נדרש מבצע חילוץ - אלא רק חיוך שקט של הקלה.

דרורה, שנחשבת כבר ל"תושבת קבע" בקרב אנשי שימור הים האדום, היא סיפור של התעקשות - שלה ושל מי שסביבה. ב-2016 זוהתה לראשונה, לאחר שנפגעה ממפגש טראומטי עם ציוד דיג שננטש בים. מאז, חזרה ונפצעה פעמיים נוספות - בכל פעם ממפגעים דומים: חכות, חבלים, רשתות. כל פעם הובאה לבית החולים לחיות ים במכמורת, טופלה במסירות על ידי וטרינרים ומתנדבים, ולאחר שיקום ארוך ומדויק - שוחררה חזרה לים. אבל היא תמיד מצאה את דרכה חזרה אל קו הסכנה.

“היה משהו שברירי בעיניים שלה כשפגשתי אותה לראשונה,” מספר עומסי, שגילה לאורך השנים חיבור אישי אל הצבה. “הפציעות שלה היו קשות, סנפיר אחד כמעט נקטע לחלוטין. ועם כל זאת - היא לא ויתרה. והפעם - הפעם היא הייתה חופשייה באמת.”

מאבק ימי: כשהאדם שוכח, הצבים משלמים

המקרה של דרורה אינו יוצא דופן. למרבה הצער, צבות ים קרניות - מין הנמצא בסכנת הכחדה חמורה לפי הרשימה האדומה של IUCN - פוגשות לעיתים קרובות בציוד דיג נטוש, פלסטיק ופסולת תעשייתית באזורים שאמורים היו להיות עבורן בטוחים. הפגיעות אינן רק פיזיות - הן משבשות מערכות ניווט, מונעות מהן לאכול, ולעיתים אף מובילות לטביעה.

רשות הטבע והגנים מפעילה באילת מערך פיקוח ימי מתוגבר, הכולל תצפיות שוטפות, ניטור משודרים שמוצמדים לבעלי חיים, וטיפול מהיר במפגעים. לצד זאת, ישנה פעילות הסברה מתמשכת מול דייגים וגורמי תיירות - אבל המציאות בשטח נותרת מאתגרת. כל ציוד שנשכח בים עלול להפוך למלכודת מוות.

ובכל זאת, כשמקרה כמו של דרורה מצליח - הוא מאיר לרגע את הכוח שבשיקום ובתקווה. תהליך ההחלמה שלה כלל ניתוחים זעיר-פולשניים, שיקום מוטורי בבריכות, ומעקב רפואי ארוך. המשדר שהוצמד לגופה לאחר השחרור האחרון מאפשר למדענים לעקוב אחר דפוסי תנועה, להבין את אזורי הסיכון - ולתכנן טוב יותר את ההגנה העתידית על מיני הים.

גל תקווה: כשהים מחזיר אהבה

מאז זיהויה הראשון, נצפתה דרורה לפחות חמש עשרה פעמים באזור המפרץ - כל פעם במקום אחר, בזווית אחרת, כאילו היא ממשיכה לספר את סיפורה לכל מי שמביט. הפעם, נצפתה במרחק של כמה מאות מטרים מחוף הדרומי - שוחה בקו ישר, מתקדמת בעקביות, חופשייה. המראה הזה, עבור מי שמכיר את עברה, אינו מובן מאליו.

“היא הפכה לסמל בקרבנו,” אומר אחד מהמטפלים הוותיקים במכמורת. “כל מתנדב חדש שומע עליה. דרורה היא ההוכחה לכך שגם כשפצע עמוק - הריפוי אפשרי.”

במציאות בה חיי הבר מצטמצמים מול עיני הציבור, דווקא סיפור קטן כמו שלה מצליח לחדור ללבבות - לא באמצעות רעש, אלא דרך שקט ימי עמוק, תנועת סנפיר שקטה, ונחישות עיקשת לחיות.