רוצים להיות באמת בני חורין? תתחילו מהטלפון

חג הפסח מזמין אותנו לשוב אל רעיון החירות. לא כחגיגה היסטורית בלבד, אלא כהזמנה אישית להתבוננות.

בעולם שבו אין עוד פרעה, נדמה שצמחה עבדות חדשה – עבדות שקטה, חלקלקה, עטופה בזכוכית ונורות קטנות: השעבוד למסכים.

הטלפון הנייד, שמלווה אותנו כמעט לכל מקום, הפך מ"משרת נאמן" ל"אדון תובעני". הוא גוזל את זמננו, חודר לרגעים האישיים שלנו, ומנתק אותנו – לא רק מהסובבים אותנו, אלא מעצמנו.

והרי פסח, אם נזקק אותו לשורשו, הוא לא רק "חג החרות" – אלא קריאה להשתחררות מתלות, מהרגלים, מהשעבוד של הלב והדעת.

כך אפשר להתחיל לצאת:

הניחו את המכשיר – פיזית, ממש

מחקרים מראים שהרחקה פיזית של הטלפון – גם לשעה – מפחיתה את הדחף להשתמש בו. קופסה עם טיימר, מגירה נעולה בזמן הסעודה או שיעור – זהו מהלך קטן עם תוצאה גדולה: שקט פנימי.

הביטו במספרים

שימוש באפליקציות לניטור זמן מסך עוזר לנו לראות את האמת מול העיניים. לדעת כמה זמן הולך לאיבוד – זה הצעד הראשון לשינוי. ההבנה יוצרת אחריות.

הכניסו תחביב שמחוץ למסך

בישול, הליכה, נגינה, גינון – כל דבר שמחבר אותנו לחושים, לקרקע. מחקרים מראים שאנשים שמתחייבים לעיסוק כזה, מפחיתים את השימוש בסמארטפון באופן ניכר – לא כי הם "נלחמים", אלא כי הם פשוט עסוקים במה שממלא באמת.

שבת דיגיטלית – לא רק לשומרי שבת

24 שעות בלי מסכים, פעם בשבוע, נקבעו כאמצעי שמשפר רווחה נפשית, מפחית חרדה ומחזק קשרים אישיים. זו הפוגה נחוצה, לא רק לדתיים – אלא לכל אדם שרוצה לחיות, לא רק לגלול.

כי גם מצרים לא עוזבים ביום אחד

היציאה לחירות לא הייתה מיידית. כך גם השחרור מהתלות במסכים.

אבל כל צעד, כל החלטה מודעת – הם התחלה של תנועה.

והרי בדיוק לשם כך ניתנה לנו מתנת החג: להיזכר מהי חירות. לא מה אומרים עליה – אלא איך מרגישים אותה, באמת.

לא עוד עבדים למסך. השנה – חירות.