התובע בארגנטינה דורש: צו מעצר בינלאומי נגד חמינאי על מעורבות בפיגוע ב-1994

בואנוס איירס - תפנית משפטית מפתיעה וטעונה במיוחד נרשמה בזירה הארגנטינאית, כאשר התובע הראשי בחקירת הפיגוע הקטלני שאירע בשנת 1994 במרכז הקהילה היהודית בבירה, הגיש בקשה רשמית לבית המשפט הפדרלי להוציא צו מעצר - לא פחות מאשר נגד המנהיג הרוחני והעליון של הרפובליקה האסלאמית של איראן, עלי חמינאי.

הפיגוע ההוא, אשר הותיר אחריו 85 הרוגים ולמעלה מ-300 פצועים, נחרת בלב הציבור הארגנטינאי והיהודי כאירוע טרור מהקטלניים ביותר שידעה המדינה. כעת, שלושה עשורים אחרי, מאשים התובע סבסטיאן באסו את חמינאי עצמו במעורבות ישירה - לא רק בתכנון אלא אף בהוצאה לפועל של אותו מעשה נורא, באמצעות פסק דתי אשר ככל הנראה אישר את ביצועו של הפיגוע.

לפי עמדתו של באסו, אשר ירש את תפקידו של התובע המנוח אלברטו ניסמן - שנרצח בשנת 2015 בנסיבות מסתוריות - לא ניתן עוד להתייחס לחמינאי כמי שמוגן על ידי חסינות דיפלומטית בלבד. הוא אף טוען בתוקף כי מדיניות כזו נוגדת את עקרונות הדין הבינלאומי, בעיקר כאשר מדובר בפשעים חמורים נגד האנושות ובאירוע טרור מתוכנן.

מעבר להאשמות הישירות, מציין באסו את שליטתו המוחלטת של חמינאי במנגנוני הכוח באיראן - הצבא, המודיעין, ומדיניות החוץ - ואת הקשרים הישירים שלו עם ארגון חיזבאללה, שביצע את הפיגוע לפי קביעת רשויות החוק הארגנטינאיות. לדבריו, חמינאי מינה באופן אישי את חסן נסראללה לתפקידו כמזכ"ל חיזבאללה, ולפיכך הוא אחראי ישיר לכל פעילותו המבצעית.

בפנייתו לשופט הפדרלי דניאל ראפקס, דרש התובע להוציא צו מעצר לא רק במישור המקומי אלא גם ברמה הבינלאומית, תוך פנייה לאינטרפול לשם הוצאת "צו אדום". לצד זאת, הונחו כוחות הביטחון במדינה להיערך לאפשרות מעצרו של חמינאי - אם וכאשר ידרוך על אדמת ארגנטינה.

כמו כן, יש לציין כי זו אינה הפעם הראשונה בה מנסה מערכת המשפט המקומית לקשור את איראן לאירוע. רק בשנה שעברה הוצאה בקשה לעצור ארבעה אזרחים לבנונים בחשד ששיתפו פעולה עם הזרוע הצבאית של חיזבאללה. עתה, הדרישה החדשה נגד חמינאי עשויה להצית מחדש את המתיחות בין המדינות - מתיחות שלא דעכה מאז אותו יום מר ונמהר בשנת 1994.

במישור המדיני, מדובר בצעד שעלול לעורר גלי הדף בזירה הבינלאומית. ככל שארגנטינה תעמוד על הדרישה, ייתכן ויחול שינוי גם ביחס המדינות האחרות כלפי חמינאי, ויועמד במבחן עקרון האחריות האישית גם למנהיגים בעלי סמכות עליונה.