צבי יחזקאלי חושף: הסוד המפתיע של הבושה שיכול לשנות לך את החיים!

בתקופה הזו של השנה, שבה השמחה אמורה להיות בשיאה, אנחנו עוצרים רגע לדבר על משהו שדווקא לא תמיד מרגיש שמח - בושה. אבל רגע, אל תמהרו להסיק מסקנות! כמו שכל דבר בחיים יכול להתגלות כמשהו עמוק יותר ממה שחשבנו, כך גם הבושה, אם רק נבין אותה נכון, יכולה להיות מפתח לצמיחה האישית שלנו.

הדברים האלו עלו מתוך דבריו של צבי יחזקאלי, שהעביר מסר מחזק בהשראת רבי נחמן מברסלב. הוא מסביר שהבושה האמיתית מופיעה כשאנחנו מבינים את מקומנו האמיתי מול הבורא. ברגע שאדם קולט את גודל הפער בינו לבין הקב"ה, כשהוא מבין שעשה משהו שלא היה ראוי, מתעוררת אצלו בושה טבעית. אבל אל תטעו - הבושה הזו איננה חולשה, אלא להיפך, היא עדות לכך שהלב עדיין מרגיש, שהנשמה עדיין חיה ופועמת.

יחזקאלי ממשיך ומספר שרבי נחמן מדבר על כך שכשהאדם חוטא, הוא נכנס למצב של "רוח שטות" - זה לא הוא באמת, אלא כמו ענן שמכסה את דעתו. אבל כשהוא עושה תשובה, הוא מסיר את הערפל הזה, והשכל שלו מתחדד. ואז, באופן כמעט פרדוקסלי, דווקא אחרי התשובה - הבושה מתגברת. למה? כי רק אז הוא מבין באמת מה עשה, רק אז הוא משיג בפרופורציות נכונות את מעשיו. והנה העניין המופלא: אותה בושה היא למעשה אור! אור של תפילין, אור של קדושה שמקרין החוצה, כמו משה רבנו שקרן אור פניו לאחר שעמד מול הבורא.

וכאן אנחנו מבינים דבר עצום - הבושה הזו אינה עונש, היא לא באה להכניס אותנו לדיכאון. להיפך, היא שלב הכרחי בדרך לטיהור הלב, למחילת עוונות ולדבקות בעץ החיים. אדם שמרגיש בושה על מעשיו אחרי שעשה תשובה - זה סימן שהנשמה שלו זכה, שהוא בדרך הנכונה.

אז מה אנחנו לוקחים מכאן? פשוט מאוד: לא להיבהל מהבושה, לא לברוח ממנה, אלא להבין שהיא חלק מהתהליך. כי כשאדם מבין את עצמו באמת, קולט את גודל המעשה, ואז שב ומתקן - הוא מאיר, הוא מתחבר, והוא זוכה לשמחה אמיתית, שמחה של אדר.

כמאמר רבי נחמן: "אני מאמין" - ואם נלך בדרך הזו, גם אנחנו נאמין, נתחזק, ונאיר את דרכנו.