"אני אומר תודה לבג"ץ" - ההסבר שהדהים את כולם!

בעולם שבו המחלוקות הפוליטיות והמשפטיות נראות כקרע שאינו ניתן לאיחוי, מגיע איתמר צור ומציע זווית ראייה רוחנית ומפתיעה שמותירה את הצופים פעורי פה. בפאנל מיוחד בערוץ 2000, בחר צור לפתוח בהצהרה מעוררת תהייה שבה הוא מודה לבית המשפט העליון. אולם אין מדובר בתמיכה פוליטית במוסד זה, אלא בהבנה עמוקה של התהליכים הנפשיים והלאומיים שעובר עם ישראל בעת הזו. לדבריו, דווקא ההתנגדות והקשיים המגיעים מצד גורמים אלו הם אלו שמעוררים את הנמר היהודי הישן ומציתים מחדש את אש התורה בלבבות.

צור נשען בדבריו על תורתו של מרן הרב קוק זצ"ל, ובמיוחד על המאמר המכונן ייסורים ממרקים. הוא מסביר כי בעומק הדברים, הכפירה אינה מגיעה כדי להחריב אלא כדי לזכך. כשם שאדם אינו יכול להעריך את השובע ללא תחושת הרעב, וכשם שהשינה הופכת לנחוצה רק לאחר עייפות מצטברת, כך גם האמונה זקוקה לעיתים לחושך כדי להתנוצץ בעוצמה מחודשת. הכפירה, לשיטתו של צור, היא כלי שנועד לגרום למאמין לשאול שאלות קשות יותר, להעמיק בחקר האמת ולא להסתפק באמונה שטחית שנובעת מהרגל בלבד.

במהלך השיחה מתאר צור כיצד שאלות של כפירה שהתעוררו בראשו שלו לא החלישו אותו, אלא להפך. הן היו המנוע שהניע אותו ללמוד, לחקור ולהתחבר לבורא עולם מתוך בחירה מודעת ועמוקה בהרבה ממה שהיה לפני כן. התהליך הזה, שמתחיל בספק, מסתיים בקומה רוחנית גבוהה יותר שמחברת את האדם לשורשיו בחיבור שאינו ניתן לניתוק.

התובנה הזו אינה נשארת רק ברמה האישית אלא מתרחבת אל המישור הלאומי. צור טוען כי מדינת ישראל הוקמה מתוך תערובת מורכבת של כפירה ומרד, אך במבט לאחור ניתן לראות כיצד המהלך הזה הוביל את עם ישראל לבירור זהות מעמיק. דווקא דרך המאבק על דמותה של המדינה ודרך הקשיים שהוצבו בפני הציבור המאמין, התעורר צורך עז לשוב אל המקורות בקומה זקופה.

הוא מציין כי מאז אירועי השביעי באוקטובר, עם ישראל נמצא בשיאו של תהליך התעוררות חסר תקדים. כל ציר זמן וכל אירוע קשה שעברנו מאז ראשית הציונות ועד ימינו אלה, משמש כזרז לשאלות ולבירורים. התוצאה היא שעם ישראל חוזר לשורשים שלו, אך הוא עושה זאת ממקום הרבה יותר חזק, יציב ומפוכח.

בסיום דבריו מדגיש צור כי המציאות שבה אנו חיים אינה מקרית. בורא עולם מעורר אותנו דרך המאורעות, וגם כאשר נדמה שישנו חושך או הסתר פנים, מדובר למעשה בהזמנה לצמיחה. הכפירה היא המיילדת של האמונה החדשה והעוצמתית יותר. בזכות אותם אתגרים משפטיים וערכיים, הציבור היהודי מגלה בתוכו עוצמות של מסירות נפש ורצון עז לקרבת אלוהים שלא היו קיימים קודם לכן.

צור מסכם ברוח אופטימית ומציין כי בסופו של יום, כל המהלכים הללו מובילים לנקודה אחת ברורה. עם ישראל חוזר הביתה, לא רק במובן הפיזי אלא בעיקר במובן הרוחני. האמת הפנימית מתבררת מתוך המאבק, והנמר היהודי שבוער בכל אחד מאיתנו כבר אינו יכול לישון עוד. דווקא הכפירה היא זו שילדה את הדור החדש, דור שמחובר לתורה ולבורא עולם מתוך הבנה עמוקה וחיבור פנימי בלתי מתפשר.