מה עושים כאשר ההורים אינם מסכימים על השם?

כפי שכבר ידוע לקוראי הטור, נתינת שם לילד או לילדה היא עניין שמיימי, כפי שכותב האר"י הקדוש שזו בחינה של רוח הקודש הניתנת להורים.

אך מה עושים כאשר ההורים אינם מסכימים על השם?

סיפור מעניין על יד ההשגחה בבחירת השם הראוי סיפר אחד מגדולי דורנו. בשבת אחת, בעודו באמירת פסוקי דזמרה של תפילת שחרית, ניגש אליו אברך ובפיו מצוקה: "בעוד זמן קצר, בקריאת התורה, עליי לקרוא שם לבתי. אני חפץ לקרוא לה 'רבקה', ואילו רעייתי רוצה דווקא את השם 'אפרת'. אני מתבייש בשם זה ולא אוכל להתרגל אליו בחיים, אך רעייתי מתעקשת. מה עליי לעשות?"

הרב רמז לו שאין אפשרות לדבר באמצע פסוקי דזמרה, וסימן שיגש אליו לפני קריאת התורה.

האברך אכן ניגש אל הרב לפני קריאת התורה – הייתה זו שבת פרשת יתרו – ושב על שאלתו. השיב לו הרב: "תיכף נקרא בפרשת השבוע על משה רבנו, שאמר על יתרו, שהיה פחות ממנו לאין ערוך, 'והיית לנו לעיניים'. האם חותנך נמצא כאן בבית המדרש?"

כשהשיב האברך בחיוב, אמר לו הרב: "אם משה רבנו התייעץ עם חותנו, ודאי שאתה יכול להתייעץ עם חותנך בדבר. ספר לו את פרטי המקרה וראה מה בפיו, וכך תנהג".

האברך ניגש מיד לחמיו והעלה בפניו את השאלה המורכבת. החותן, שראה כמה חתנו אינו חפץ בשם שבתו מבקשת לתת לנכדתו, הציע לקרוא לה "רבקה" כרצון חתנו. ואכן, כשעלה האב לתורה, קרא את שם בתו בישראל "רבקה".

לאחר התפילה הלך החותן לבתו וסיפר לה בהתרגשות על התייעצותו של חתנה, ושהוא זה שהכריע בעניין שם הנכדה. האישה, שראתה איזה כבוד רב רוחש בעלה לאביה, שכחה לפתע לגמרי מעניין השם בו חפצה, וסמכה ידיה בשמחה על השם שנתן בעלה בעצת אביה.

ללמדנו שהכול מאת ה', אפילו הפרשה שקראו בעת נתינת השם, והלקח שלמד ממנה הרב שפתרה בעיה קשה ומיידית.