נותי ליברמן - "םילימ"

נותי כותב: אני מוצא את עצמי לא פעם ולא פעמיים יושב באוטו להתבודדות עמוק בתוך יער בגין, יושב ומנסה לכתוב את מה שיושב לי על הלב.

הפעם המכתב הזה התחיל לכאוב, כי אני קולט את עצמי יושב ואין לי מילים שיוצאות מהפה, רק הלב מדבר. וכשאני מנסה להוציא את המילים בפה, הן לא יוצאות וזה כואב לי כל כך.

זה הרגיש לי כאילו אני בתוך חלום רע, אני מרגיש שאני מנסה לצעוק ואין לי את הכוחות לזה, אני מנסה לצעוק ואני לא מצליח.

עד שבעצם הבנתי שאפשר לדבר גם עם הלב, וזה מה שהתחלתי לעשות, לדבר עם הלב את מה שקורה לי או את מה שאני רוצה להגיד או לספר, הכל בלב בפנים.

כשהלב מדבר, רק יחידים כמו אבא יכולים להבין את הסימנים שהגוף מאותת, "אבא אני צריך עזרה", זה רק אבא מסוגל להבין

אני אוהב אותך אבא ותודה שאתה מבין אותי גם כשאני רק מאותת לך עם הלב

נותי ליברמן - "םילימ":