מטלטל: מדוע רצה בגין לאחד בין יום השואה לט' באב?

זה קרה סוף שנת 1942, כשניצולי שואה הגיעו ארצה בדרך לא דרך וסיפרו את התלאות, הייסורים והזוועות שעברו במחנות העבודה וההשמדה. 

תחילה לא האמינו להם. לתמונת מצב מחרידה כזו, שבה מיליוני יהודים נרצחים על לא עוול בכפיהם - מי יכול היה להאמין?

היישוב היהודי ערך כינוס שבו הכריז על יום 2 בדצמבר כעל יום אבל לאומי שיכלול צום ותפילות - למען היהודים שעדיין נמצאים בגולה, ונשרפים חיים במשרפות אושוויץ ודומיו. 

הרב הראשי דאז יצחק הלוי הרצוג, אמר כי "כאב כזה לא ניתן לביטוי בדברים, אלא בככי תמרורים וזעקת שבר. קמו עלינו זאבי ערב, חיות יער, שדי שחת. הכינו טבח לאחינו ולאחיותינו שבגולה. כמעט אירופה כולה, נהפכה לנו לגיא התופת".

חולפות חמש שנים ומנחם בגין עולה לשלטון. בגין מתבונן על יום השואה -על מנהגיו שחסרים את מנהגי האבלות הנהוגים בתורתנו הקדושה כמו צום וישיבה על הארץ, ומבין שצריכים לעשות בו שינוי. בגין חשש שאם לא יהיה חיבור של יום השואה ליום אבל אמיתי מההיסטוריה היהודית - יבוא יום שבו היום הזה יישכח, וזיכרון השואה יימחק מהתודעה הקולקטיבית. 

"צריך לעשות מעשה", הוא אומר, וחודש וחצי בלבד לאחר היבחרו לראש ממשלה - מציע כי יום השואה יתאחד עם היום בו אנו מבכים על חורבן בית מקדשנו בתשעה באב. במליאת הכנסת שהייתה אז הסביר בגין את הצעתו ואמר כך: "אם נזכור בתשעה באב את השואה, את חורבן הארץ, את חורבן העם - זה יהיה יום מיוחד בחיי העם במולדת ובתפוצות. זה יהיה יום אבל כן, אמיתי. לא רק בדור שלנו אלא גם בדורות הבאים, על פי המסורת של עמנו ועל פי קביעת חכמינו".

בתקשורת דאז סיפר בגין כי התייעץ עם הרבנים הראשיים בנושא, והם לא הביעו התנגדות לרעיון שלו. מי שכן התנגד, ולבסוף אף הכריע לכיוון ההפוך, הם גורמים מגורמים שונים, וביניהם גם ניצולים שואה כדוגמת דוד פרח, שבטור ארוך הסביר מדוע צעד כזה הוא לא ייתכן. בעקבות ה'עליהום' על הרעיון שלו, מכנס בגין במכון ון ליר בירושלים בכירים ואנשי דת, ובסוף הדיונים יורד הרעיון מהפרק כליל.