גידול צמח הלוטוס מרתק מאוד, ומצריך מערך חקלאי ייחודי המותאם לצמחי מים המזכיר במעט את גידול האורז.

זרעי הלוטוס מתאפיינים במעטפת קשוחה במיוחד, שכדי לייצר מהם דור חדש ולזרוע אותם צריך לשייף בזהירות את הקליפה החיצונית בנייר זכוכית כדי שהזרע ינבוט, או לזרוע אותם בדרך פחות מוצלחת כשהם בפקעות. את הזרעים או את שורשי הפקעות מטביעים בתוך ביצות בוץ מלאכותיות הנעשות מבריכות מים רדודות, או שדות מוצפים המאפשרים שליטה מדויקת במפלס המים ובטמפרטורה.

הקרקע חייבת להיות חרסיתית כבדה ועשירה בחומר אורגני, בתוספת דשנים טבעיים המספקים את התזונה הדרושה לצמיחה מואצת. לא ניתן לגדל אותם במצע של כבול (חומר אורגני ספוגי המשמש לשתילה ולגידול צמחים בזכות יכולת גבוהה של ספיגת מים ושימור לחות) או כל מיני סוגי אדמה שיש בעציצים ביתיים, מחמת שמפלס המים כל הזמן עולה עם גידול הצמח וככל שהעלים והגבעולים של הלוטוס מתפתחים הם צפים על פני המים. באדמה שאינה חרסית וחזקה, הזרע או הפקעות יצופו במים ולא יקלטו באדמה.

חייבים לתת לב לעובדה שתוך הזרע עצמו בחשש נְגִיעוּת גבוהה, גם אם בהמשך התהליך הוא נשטף ונקלף.

תהליך ייצור החטיף עצמו מתחיל לאחר הסרת הקליפה החיצונית הקשה של הזרע והוצאת הנבט הפנימי המר, כדי להבטיח טעם מעודן. תהליך זה מצריך כשרות לכל אורכו, להבטיח שהשמן בו מטגנים את הזרעים מגיע ממקור כשר, ושהטיגון ייעשה על ידי יהודי.

אגב, השאלה אם קליות ופיצוחים צריכים רק קליית ישראל כשאינם נאכלים חיים, נתונה במחלוקת הפוסקים, והאר"י ז"ל החמיר בזה.