נהגים החולפים בכביש 18 במדינת אורגון שבארצות הברית עשויים להבחין בתקופת הסתיו במחזה יוצא דופן: פרצוף מחייך ענקי שמופיע בין העצים על צלע הר מיוערת. החיוך, שרוחבו כ-90 מטרים, אינו תופעת טבע מקרית, אלא תוצאה של נטיעת עצים שתוכננה בקפידה לפני שנים.
היצירה המיוחדת נמצאת במחוז פולק, בין העיירות וילמינה וגראנד רונד. במשך רוב חודשי השנה קשה להבחין בה, אך עם בוא הסתיו, כשהעלים והמחטים משנים את צבעם, מתגלה לפתע צורת הפנים הענקית על רקע היער הירוק.
מי שעומדים מאחורי הרעיון הם דייוויד המפטון, מבעלי חברת העצים המפטון למבר, ודניס קריל, ששימש באותה תקופה מנהל שטחי היער. השניים החליטו לנצל עבודות נטיעה מחודשת באזור שבו נכרתו עצים, כדי ליצור מחזה משעשע עבור הנהגים העוברים בכביש הסמוך.
לצורך כך הם השתמשו בשני סוגי עצים בעלי מאפיינים שונים. עצי אשוח דאגלס, ששומרים על צבעם הירוק לאורך כל השנה, נבחרו ליצירת העיניים והפה, ואילו עצי לגש, שמחטיהם הופכות לצהובות בסתיו לפני נשירתן, נשתלו מסביב כדי ליצור את קווי המתאר של הפנים.
אלא שביצוע הרעיון התברר כמשימה מורכבת. המפטון וקריל יצאו לשטח כשהם מצוידים בחבל מדידה, ובעזרתו סימנו את גבולות המעגל ואת מיקומם המדויק של העיניים והחיוך.
תנאי השטח לא הקלו עליהם. המדרון התלול, הקרקע הלא אחידה והנחלים הקטנים שעברו באזור חייבו אותם לבצע התאמות בתכנון המקורי. נוסף על כך, היה עליהם להביא בחשבון את זווית הצפייה מהכביש, כדי שהצורה תיראה ברורה גם למי שנמצא במרחק.
לאחר שהסתיימו עבודות הנטיעה, חלפו כמה שנים שבהן לא ניתן היה להבחין בתוצאה. רק כשהעצים צמחו והחלו להתפתח, הפכו ההבדלים בין שני המינים לבולטים יותר.
עם הגעת הסתיו, מחטי הלגש קיבלו גוון צהוב וזהוב, בעוד עצי האשוח נותרו ירוקים. כך נחשף החיוך העצום, שנראה כאילו צויר על צלע ההר.
מאז הפך המראה החריג לאחד המחזות המסקרנים באזור, במיוחד בעונת הסתיו, כאשר הניגוד בין צבעי העצים מדגיש את צורת הפנים.
על פי הדיווחים, החיוך הענקי צפוי להמשיך ולהופיע מדי סתיו במשך עשרות השנים הקרובות, עד שהעצים יגיעו לגיל שבו ייכרתו במסגרת ניהול שטחי היער.
✍️ נא לשמור על שיח מכבד, ללא לשון הרע, רכילות או פגיעה בזולת. תגובות שאינן עומדות בכללים יימחקו.