כביש חשוך וגשם זלעפות. ה-Waze מפנה אותך לסמטה מבעיתה ונטושה בצד הדרך. הפחד כבר מחלחל, אבל אתה עדיין פונה. למה? כי אתה סומך על המערכת. יש לה לוויינים, היא רואה קילומטרים קדימה, ואתה… לך יש רק פנסים שבקושי מאירים את 50 המטרים הבאים.

בעולם המודרני, פיתחנו אובססיה לשליטה. החוקרת היהודייה מאוניברסיטת הרווארד, אלן לנגר, טבעה את המונח 'אשליית השליטה', והוכיחה כי בני אדם משלים את עצמם שהם מסוגלים לנהל אירועים שאינם בשליטתם כלל. וכאן נמצא המלכוד: ברגע שאתה משכנע את עצמך שהכל תלוי רק בך, המוח נכנס למתח מטורף לנהל את המחר - מה שמתורגם לחרדה ולדאגות כרוניות.

אבל בואו נהיה רציונליים: האם יש לנו באמת שליטה על העתיד? אפס! לנסות לנהל את המחר זה כמו ללחוץ עשר פעמים ברצף על כפתור המעלית כדי שהיא תגיע מהר יותר. זה פשוט מגוחך.

בספרו "חובות הלבבות" (שער הביטחון), מנפץ רבנו בחיי את האובססיה הזו, ומגלה: ביטחון הוא לא האמונה שהכל יהיה כפי שאני רוצה. ביטחון הוא השחרור מהצורך שהכל יהיה כפי שאני רוצה.

החרדה מגיעה כשאתה מנסה להיות הלוויין שמנהל את הדרך אל היעד. השלווה מגיעה כשאתה מבין שיש מנווט מלמעלה, והתפקיד שלך הוא רק ללחוץ על הגז ב 50- המטרים הבאים שפתוחים לפניך.

אז בפעם הבאה שהתוכניות שלך משתבשות, תזכור שלא אתה זה שמחזיק בהגה של העולם. שחרר את אשליית השליטה, ותתחיל פשוט לנסוע.