"בוא נרד רגע לעשות סיבוב, הבאתי את הטסלה החדשה".

"וואו, תתחדש! נו, ואיך זה?"

"תשמע, רגיל לגמרי. האמת, כבר בדרך חזרה מהסוכנות הרגשתי סוג של נפילת מתח מטורפת, אתה יודע… כמו כל דבר בחיים".

גם אתם בטח מכירים את רגע דעיכת האדרנלין הזה. חוקר המוח מאוניברסיטת סטנפורד, הפרופסור, יליד הודו, באבא שיב, הוכיח בניסויי FMRI (סורק מוח המציג פעילות עצבית בזמן אמת), כי אזורי הסיפוק במוח נדלקים בעוצמה מקסימלית לא בזמן החוויה, אלא דווקא ברגע של הציפייה אליה. התודעה האנושית לא מתוכנתת להפיק אושר ממה שיש לה, אלא מההשתוקקות למה שאין לה.

רגע, אז למה הקב"ה יצר מנגנון פסיכולוגי מוזר כזה, שבו ההישג תמיד מביא איתו מיצוי מהיר וחורים גדולים של חוסר?

את ההסבר לכך חושף גאון המחשבה מרן החזון איש זיע"א, בספרו "אמונה וביטחון" (פרק א'), שם הוא מסביר כי מהות נפש האדם שואפת לתענוג רוחני ומושכל. חפץ גשמי פשוט אינו מסוגל למלא את כלי הקיבול של הנשמה.

כאן טמון העומק של התובנה: המיצוי המהיר הוא לא באג, הוא תמרור אזהרה שמזכיר לנו שאנחנו גדולים יותר מהחומר. אלוקים לא ברא את החומר משעמם כדי שנתנזר ממנו, אלא כדי שנבין שחומר לבדו לא מחזיק מעמד. רק כאשר יוצקים רוח בחומר, ההנאה אינה בוגדת.

שואפים למשהו חומרי? מצפים למשהו גשמי? לטובתכם ולהנאתכם המושלמת, חשבו איך אתם מפיחים רוח בחומר!