העבודה מהבית הפכה בשנים האחרונות לאפשרות מבוקשת, שמציעה לעובדים גמישות ונוחות. אלא שמחקר חדש מעלה כי עבור מי שמתגוררים לבדם, לעבודה מרחוק עלול להיות גם מחיר נפשי וחברתי משמעותי.
המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי Science, התבסס על נתונים שנאספו במשך יותר מעשור. החוקרים מצאו כי אנשים שהתגוררו לבדם ועבדו במשרות המאפשרות עבודה מרחוק סבלו מרמות גבוהות יותר של מועקה נפשית ובידוד חברתי, בהשוואה לעובדים שנדרשו להגיע למקום העבודה.
מהנתונים עולה כי עובדים אלה בילו כרבע מימי השבוע ללא כל מגע חברתי, שיעור הגבוה ביותר מפי שניים מזה שנמצא בקרב עובדים שלא עבדו מרחוק. הפגיעה בתחושת הרווחה הנפשית בלטה במיוחד אצל מי שחיו לבדם.
למרות הממצאים, המומחים מזהירים כי חיוב העובדים לחזור למשרד אינו פתרון קסם. ד"ר קונסטנס נונן האדלי, פסיכולוגית ארגונית ומייסדת המכון לחיים בעבודה, ציינה כי "זה מובן שכאשר אתה הולך למשרד יש לך סביבה משמעותית ומספקת מבחינה חברתית".
עם זאת, לדבריה, הוראה המחייבת את העובדים להגיע למשרד עלולה דווקא להחריף את תחושת הבדידות, במיוחד כאשר העובד אינו חש מוערך במקום עבודתו.
גם הפסיכולוגית טמי אלן הדגישה כי נוכחות פיזית במשרד אינה מבטיחה קשרים חברתיים משמעותיים. "אי אפשר להניח אפילו שמישהו שנמצא במשרד אכן נמצא במגע עם בני אדם אחרים", הבהירה.
מחקר נוסף, שפורסם בכתב העת Frontiers in Psychology, הציג תמונה שונה בקרב עובדי מערכת הבריאות. לפי ממצאיו, העובדים מרחוק דיווחו דווקא על רמות הרווחה הנפשית הגבוהות ביותר, בין היתר בזכות החיסכון בזמן הנסיעות והפחתת הלחץ.
לדברי המומחים, המפתח אינו בהכרח החזרה למשרד, אלא יצירת מפגשים חברתיים משמעותיים לאורך היום. ד"ר האדלי ממליצה לחפש "מרחב שלישי", כמו בית קפה או חלל עבודה משותף, המאפשר לשהות בחברת אנשים בלי המתח התחרותי של מקום העבודה.
גם אינטראקציות יומיומיות קטנות, כמו שיחה קצרה עם מוכר בחנות או חיוך לעובר אורח, עשויות לחזק את תחושת השייכות ולסייע בהתמודדות עם הבדידות.
