בעיירה צ'רצ'יל שבקנדה, מפגש עם דוב קוטב אינו אירוע נדיר אלא סכנה מוכרת שעמה נאלצים התושבים להתמודד מדי שנה. הדובים משוטטים בין הבתים, מחטטים בפחי האשפה ולעיתים מופיעים במפתיע באמצע הרחוב.
העיירה, השוכנת לחופי מפרץ הדסון, זכתה לכינוי "בירת דובי הקוטב של העולם". בכל סתיו, בעיקר בחודשים אוקטובר ונובמבר, מגיעים לאזור מאות דובי קוטב הממתינים לקפיאת מי המפרץ. לאחר היווצרות הקרח הם יכולים לצאת לצוד את מזונם העיקרי, כלבי הים.
צ'רצ'יל נמצאת בדיוק על נתיב הנדידה של הדובים. כתוצאה מכך, חלקם נכנסים ישירות אל תוך העיירה ומסתובבים בסמוך לבתי התושבים.
החיים לצד הטורפים הגדולים הובילו את המקומיים לאמץ הרגלי זהירות חריגים. רבים מהם משאירים את בתיהם ואת כלי הרכב שלהם פתוחים, כדי שעוברי אורח שנתקלים בדוב יוכלו להיכנס במהירות למקום מוגן ולהציל את חייהם.
לתושבים אסור לירות בדובים, אלא אם נשקפת סכנת חיים מיידית. ברוב המקרים נעשה שימוש בצופרים, בכדורי נפץ קטנים ובאמצעי הרתעה נוספים כדי לגרום לדובים לשוב אל הטבע.
בצ'רצ'יל פועל גם מתקן המכונה "כלא דובי הקוטב". דוב שנכנס שוב ושוב לעיירה ומסרב להתרחק נלכד בידי אנשי התוכנית להתראת דובי קוטב, באמצעות חצי הרדמה או מלכודות.
לאחר לכידתו מועבר הדוב ל"כלא", האנגר צבאי לשעבר שהוסב למתקן ובו תאים מבודדים. הדובים מוחזקים במקום במשך כשלושים יום, או עד שמי המפרץ קופאים.
במהלך תקופת השהייה הם מקבלים מים בלבד ואינם מקבלים מזון. המטרה היא להפוך את ההתקרבות לבני אדם לחוויה בלתי נעימה, בתקווה שלא ישובו אל העיירה.
לאחר שהקרח במפרץ קופא, הדובים מורדמים פעם נוספת, מועמסים על מסוקים ומוטסים אל קצה הקרח. משם הם יכולים לשוב לצוד בטבע.
למרות אמצעי הזהירות, המפגשים עם הדובים עלולים להסתיים בפציעות קשות. אחד המקרים המוכרים התרחש בנובמבר 2013, כאשר תושבת המקום ארין גרין הותקפה בידי דוב קוטב גדול באמצע הרחוב, סמוך לשעה חמש לפנות בוקר.
ויליאם איוט, שכן בן 69, שמע את צעקותיה ויצא לעזרתה כשהוא מצויד באת לפינוי שלג בלבד. הוא החל להכות את הדוב בראשו, וזה עזב את גרין והפנה את התקפתו לעברו. ההסחה אפשרה לה להימלט מהמקום.
תושבים נוספים שהתעוררו מהרעש נסעו עם משאיות לעבר הדוב וצפרו עד שהוא נסוג. גרין ואיוט נפצעו באורח קשה, אך שניהם שרדו. בעקבות מעשיו הוכר איוט כגיבור לאומי.
הסכנה באזור הולכת וגוברת בעקבות התחממות כדור הארץ. הקרח במפרץ הדסון נמס מוקדם יותר וקופא מאוחר יותר, ולכן לדובים נותר פחות זמן לצוד. הם שוהים רעבים על היבשה במשך תקופות ארוכות יותר, והסיכוי שייכנסו לצ'רצ'יל בחיפוש אחר מזון עולה.
