במשך כשלושה עשורים הסתתר מתחת למלון נופש יוקרתי ושליו במערב וירג'יניה אחד הסודות הגדולים של תקופת המלחמה הקרה. בזמן שנשיאים, מפורסמים ואורחים עשירים הגיעו לחופשות במלון גרינברייר, מתחת לרגליהם המתין מתקן תת קרקעי עצום שנועד לשמש את הנהגת ארצות הברית במקרה של שואה גרעינית.
הבונקר, שנודע גם בשם הקוד הצבאי "פרויקט האי היווני" (Project Greek Island), הוקם לאחר שבסוף שנות ה 50 חיפשה ממשלת ארצות הברית מקום מוגן שבו ניתן יהיה לשכן את חברי הקונגרס במקרה של מתקפה גרעינית.
המיקום שנבחר היה יוצא דופן: מתחת לאגף חדש שנבנה במלון הפאר. ההנחה הייתה כי אתר נופש מבודד לא יעורר חשד, וכך ניתן יהיה להסתיר את המתקן הרגיש מעיני הציבור.
עיר קטנה מתחת למלון
מאחורי דלתות פלדה כבדות הוקם למעשה מתחם שלם שנועד לאפשר להנהגה האמריקנית להמשיך לתפקד בשעת חירום. במקום היו חדרי שינה לכ 1,100 בני אדם, בהם חברי הקונגרס ואנשי הצוות שלהם.
המתחם כלל גם בית חולים עם חדרי ניתוח, מלאי מזון טרי שהוחלף בחשאי מדי חודש ואפילו אולפן טלוויזיה שממנו ניתן היה לשדר הודעות לציבור האמריקני.
דלתות ההדף שנועדו להגן על הבונקר מפני מתקפה אטומית שקלו כ 25 טון כל אחת. למרות ממדיהן החריגים, הן הוסתרו מאחורי טפטים רגילים שעוצבו כחלק מהמלון.
"טכנאי הטלוויזיה" ששמרו על הסוד
האתגר הגדול לא פחות מהקמת הבונקר היה שמירתו במצב מבצעי במשך עשרות שנים מבלי לחשוף את קיומו.
לשם כך הוקמה חברת קש בשם "פורסיית' אסוסייטס" (Forsythe Associates), שהוצגה כחברה המספקת שירותי תיקון טלוויזיות לאורחי המלון.
אלא שמאחורי הכיסוי התמים עמדו עובדי ממשל מסווגים. תפקידם האמיתי היה לתחזק את מערכות סינון האוויר, הגנרטורים וציוד התקשורת, כדי שהמתקן יהיה מוכן להפעלה במקרה הצורך.
הסוד נחשף אחרי שלושה עשורים
למרות ההיערכות העצומה, הבונקר מעולם לא נדרש לפעול בזמן אמת. במשך עשרות שנים הצליח הממשל האמריקני לשמור על קיומו הרחק מעיני הציבור.
המצב השתנה בשנת 1992, כאשר עיתונאי של ה"וושינגטון פוסט" חשף את הבונקר במסגרת כתבת תחקיר. מרגע שהמיקום הסודי פורסם, המתקן איבד למעשה את ייעודו הביטחוני והממשל נאלץ לפנות אותו.
כיום המקום שבו תוכננה הנהגת ארצות הברית להסתתר במקרה של אסון גרעיני כבר אינו סוד. הבונקר הפך לאטרקציה תיירותית הפתוחה למבקרים.
