בכל ערב בחג הסוכות, לצד בני המשפחה והאורחים המגיעים אל הסוכה, אנו מזמינים גם אורחים מיוחדים שאינם נראים לעין: שבעת האושפיזין. בכל אחד מימי החג מגיעה לסוכה דמות אחרת מבין אבותינו הקדושים ומביאים עמם מידה רוחנית שאותה אנו מוזמנים להכניס לחיינו.
המילה "אושפיזין" מקורה בארמית ופירושה אורחים. שבעת האושפיזין הם אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד. בכל יום אחד מהם נחשב לאורח המרכזי, ושאר האושפיזין מצטרפים אליו. אך מה הם באים ללמד אותנו?
היום הראשון - אברהם אבינו ומידת החסד: אברהם אבינו היה סמל להכנסת אורחים ולנתינה ללא גבולות. אוהלו היה פתוח לעוברים ושבים, והוא המתין להזדמנות לעזור גם כאשר היה חלש וכאוב. ביום הראשון של סוכות אנו מוזמנים לשאול: למי אנחנו יכולים לפתוח את הדלת? מי זקוק לארוחה, למילה טובה או לתשומת לב? אברהם מלמד שהשמחה נעשית שלמה כאשר חולקים אותה עם אחרים.
היום השני - יצחק אבינו ומידת הגבורה: יצחק אבינו מייצג גבורה, אך לא בהכרח כוח גופני. הגבורה האמיתית היא היכולת לשלוט בעצמנו, להתגבר על כעסים, להציב גבולות ולעשות את הדבר הנכון גם כשאינו קל. יצחק מלמד אותנו שאמונה דורשת לעיתים התמדה, משמעת ונכונות להקריב למען מטרה גדולה.
היום השלישי - יעקב אבינו ומידת האמת: יעקב אבינו מזוהה עם האמת ועם היכולת ליצור חיבור ואיזון. חייו היו מלאים בניסיונות, אך הוא המשיך לדבוק בדרכו ולהקים את בית ישראל. ממנו אנו לומדים שלא מספיק לבחור בחסד או בגבורה בלבד. צריך לדעת מתי להתקרב, מתי להציב גבול וכיצד לפעול מתוך אמת פנימית.
היום הרביעי - משה רבנו ומידת הנצח: משה רבנו הנהיג את עם ישראל, הוריד את התורה ולא ויתר על העם גם ברגעים הקשים ביותר. הוא מייצג את כוח ההתמדה והנכונות להמשיך בשליחות למרות המכשולים. משה מלמד אותנו שלא נמדדים רק לפי ההתחלה, אלא לפי היכולת להתמיד, לקום לאחר נפילה ולהמשיך בדרך.
היום החמישי - אהרן הכהן ומידת השלום: אהרן הכהן היה "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". הוא ידע לגשר בין אנשים, להרגיע מחלוקות ולמצוא את הנקודה הטובה בכל אדם. ביום שבו אהרן מגיע לסוכה כדאי לחשוב עם מי עלינו להשלים, ממי לבקש סליחה ואיזו מחלוקת אפשר לסיים.
היום השישי - יוסף הצדיק ומידת היסוד: יוסף הצדיק עבר ניסיונות קשים, נמכר לעבד והושלך לבית האסורים, אך שמר על זהותו ועל קדושתו. הוא לא אפשר לסביבה או לנסיבות לקבוע מי יהיה. יוסף מלמד אותנו לשמור על העקרונות שלנו גם כאשר איש אינו רואה, ולהאמין שגם תקופה קשה יכולה להפוך לחלק מתוכנית גדולה.
היום השביעי - דוד המלך ומידת המלכות: דוד המלך עבר רדיפות, מלחמות ומשברים, אך המשיך להתפלל, להודות ולשמוח בה'. הוא מייצג את המלכות ואת היכולת לגלות את נוכחותו של הקדוש ברוך הוא בתוך המציאות. דוד מלמד אותנו שמנהיג אמיתי אינו מי שלעולם אינו נופל, אלא מי שיודע לקום, להודות בטעות ולהמשיך להתקרב.
לא מספיק להזמין אורחים רוחניים: המסורת על האושפיזין אינה מסתיימת באמירת נוסח ההזמנה. הזוהר מדגיש את החשיבות של דאגה לעניים ולנזקקים בזמן השמחה. אם אדם מזמין לסוכתו את אברהם אבינו, סמל הכנסת האורחים, אך אינו מוכן להכניס אדם הזקוק לסעודה, חסר משהו מהותי בהכנסת האורחים שלו.
אפשר לקיים את המסר הזה בפשטות: להזמין אדם בודד, לשלוח ארוחה למשפחה הזקוקה לעזרה, לתת צדקה או לוודא שאיש בסביבה אינו נשאר לבדו בחג. כך האושפיזין הופכים מרעיון רוחני למעשה ממשי.
כיצד מחברים את האושפיזין לחיי המשפחה? בכל יום אפשר לספר לילדים סיפור קצר על האושפיזין המרכזי ולבחור משימה הקשורה למידה שלו. ביום של אברהם עושים מעשה חסד, ביום של יצחק מתגברים על הרגל לא טוב, ביום של יעקב מקפידים במיוחד על אמירת אמת, ביום של משה לומדים תורה, ביום של אהרן עושים שלום, ביום של יוסף מתחזקים בשמירה על העקרונות וביום של דוד אומרים פרק תהילים בהודיה.
שבעת האושפיזין אינם מגיעים רק כדי שנזכיר את שמותיהם. כל אחד מהם מביא אל הסוכה שאלה אישית: האם אנחנו נותנים מספיק? האם אנחנו יודעים להתגבר? האם אנחנו נאמנים לאמת? האם אנחנו מתמידים, מרבים שלום ושומרים על הקדושה שלנו?
במשך שבעה ימים מעניקה לנו הסוכה הזדמנות לארח את אבותינו הקדושים, ללמוד ממידותיהם ולהכניס משהו מהם אל חיינו. כאשר החסד של אברהם, הגבורה של יצחק, האמת של יעקב, ההתמדה של משה, השלום של אהרן, הקדושה של יוסף והאמונה של דוד מתחברים יחד, הם יכולים להפוך גם את הסוכה שלנו למקום של אור, אחדות ושינוי אמיתי.
