שָׁנהָ שֶׁרשָָׁה בִּתְחִלּתָָהּ מִתְעַשֶּׁרתֶ בְּסוֹפָהּ", מה ההסבר הפשוט של דבר זה?
"הגמרא במסכת ראש השנה, דף טז ע"ב: "אמר רבי יצחק, כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה, שנאמר מראשית השנה ועד אחרית שנה". המילה "מרשית" כתובה כשהיא חסרה את האות א'. מזה למדו חכמים לפרש מלשון רשות ועניות. ורש"י כתב שם, שישראל עושים עצמם רשים בתחילתה בתחנונים ובהכנעה, כלשון "תחנונים ידבר רש".
זאת אומרת, שכאשר בראשית שנה אנחנו באים בלב נשבר ונדכה לפני האלוקים, דופקים כעני בפתח ומבקשים על נפשנו, אז מסתיימת השנה בעניין של עשירות, ואין עשירות אלא בדעת. כלומר, העניין של "רשה בתחילתה" זה סימנא טבא לשנה שמתעשרת בסופה.
אמרו רבותינו הקדושים: "בתר רישא אזיל גופא". פירוש, אחרי הראש הולך כל הגוף כולו. לכן, כשאדם פותח את השנה כעני בפתח, בשברון לב, בביטול ובהכנעה, זה מה שיגרום בעזרת ה' שתהיה התעשרות בסופה.
העשירות, כמו שאמרנו, היא עשירות בדעת. כאשר הקדוש ברוך הוא רואה שאדם בא בענווה, בשפלות ובכניעה, לפי הקבלה הוא הופך להיות כלי גדול שממנו הוא יכול לקבל את האורות.
והטעם העמוק יותר, מובא ממרן האר"י ז"ל הקדוש, שהמלכות חוזרת להיות נקודה. המלכות, השכינה, כתוב עליה "לית לה מגרמה כלום", שאין לה שלמות משל עצמה. זו בדיוק העניות שאנחנו מדברים עליה, כשהאדם עושה עצמו כעני בפתח, אז הוא בעצם גם כן חוזר לנקודה, הוא מתחבר עם השכינה.
וכמו שהשכינה מקבלת את השפע לאחר מכן לכל השנה כולה, הוא גם נכלל בתוכה. וזה מה שכתב הרמב"ם על אדם שהפך לעני, מה יעשה? יחלק שאר מעותיו לצדקה ומזה הוא יתעשר חזרה.
זאת אומרת, ההתרוקנות המוחלטת, הביטול, הכניעה, התחושה של "ונחנו מה", זו בעצם הסגולה הגדולה לעשירות בחומר וברוח".
