למה אנחנו אוכלים את הדבר הכי טעים דווקא בהתחלה?
בכל ארוחה יש בדרך כלל מאכל אחד שאנחנו אוהבים יותר מכולם. לפעמים זו המנה העיקרית, לפעמים תפוחי האדמה הפריכים, ולפעמים דווקא החלק המושחם שנמצא בצד הצלחת. בלי להקדיש לכך מחשבה, רבים מאיתנו מתחילים לאכול דווקא ממנו. אנחנו נהנים ממנו במהירות, מסיימים אותו, ואז ממשיכים אל המאכלים שאנחנו אוהבים קצת פחות.
התוצאה מוכרת: בתחילת הארוחה נהנינו מאוד, אבל לקראת סופה נותרו בצלחת הירקות, התוספת שהתקררה או החלק הפחות מוצלח של המנה. במקום לסיים עם הטעם שאנחנו הכי אוהבים, הביס האחרון הוא דווקא זה שלא ממש רצינו.
מדוע אנחנו עושים זאת? אחת הסיבות הפשוטות היא שהמוח נמשך לתגמול המיידי. כשהמאכל האהוב נמצא מולנו, קשה להתעלם ממנו ולחכות. אנחנו רוצים ליהנות עכשיו, במיוחד כאשר אנחנו רעבים. נוסף על כך, בתחילת הארוחה חוש הטעם וההתלהבות נמצאים בשיאם, ולכן טבעי שנרצה להתחיל במה שנראה לנו הכי מגרה.
ייתכן שגם להרגלים מהילדות יש השפעה. מי שהתרגל לקחת את החלק הטעים לפני שמישהו אחר ייקח אותו, עשוי להמשיך לנהוג כך גם שנים לאחר מכן. אחרים פשוט רגילים לאכול את מרכיבי הארוחה לפי סדר מסוים, מבלי לעצור ולשאול אם הסדר הזה באמת גורם להם ליהנות יותר.
אבל קיימת גם גישה הפוכה: לאכול תחילה את המאכלים שאוהבים פחות ולשמור את הטוב ביותר לסוף. גם כאן יש בעיה. עד שמגיעים למאכל האהוב אנחנו עלולים להיות שבעים, והוא עשוי להתקרר או לאבד מהמרקם שלו. לכן הפתרון אינו בהכרח להשאיר את כל המנה הטעימה לסיום.
בפעם הבאה שאתם מתיישבים לאכול, נסו דרך פשוטה יותר: אכלו מעט מהמאכל האהוב בתחילת הארוחה, אבל השאירו ממנו מעט לסוף הארוחה. כך לא תצטרכו לדחות לחלוטין את ההנאה, ומצד שני גם לא תישארו בסיום עם הטעמים שאתם פחות אוהבים.
זה נשמע כמו שינוי קטן וחסר חשיבות, אך הביס האחרון הוא זה שמלווה אותנו כשאנחנו קמים מהשולחן. אם אפשר לסיים את הארוחה בטעם טוב יותר, אולי לא כדאי לאכול את כל החלק הטעים כבר בהתחלה.
