למה דווקא כשאנחנו מצליחות - אנחנו מתחילות להישחק?

ציפי הגיעה לפגישה הבאה שלנו כשהיא מחייכת חיוך של אישה בריאה שצומחת מתוך אתגרי החיים.

"חיה," היא סיפרה בגאווה, "השתמשתי באמונת הניצחון שדלינו מהאני העתידית, עמדתי מאחורי הצעת המחיר שלי מול הלקוחה, והיא סגרה איתי בשמחה ובכבוד!".

חגגנו יחד את ההישג, אך אז ציפי שיתפה בחשש קטן: "הביצוע קרה, אבל הרגשתי שזה דרש ממני מאמץ רב והמון כוח רצון. איך אני מוודאת שאני מצליחה להתמיד בתנועה הזו בלי להישחק?".

השאלה של ציפי מדויקת להפליא. כוח רצון להצליח הוא משאב מוגבל ומתכלה, ואנחנו לא רוצות לבסס את העסק שלנו על מאמץ הישרדותי ומתח בלתי פוסקים. אנחנו שואפות לחבר את העשייה לחוויה עמוקה של שחרור וחופש מכל הסיפורים שעצרו אותנו.

כדי לעשות זאת, השתמשנו בכלי משלים המציף אמונת הרחבה מתוך הלא מודע: משחק המלאות.

ביקשתי מציפי להיזכר בסיטואציה ספציפית מהעבר שבה היא הרגישה במיטבה, מלאה ובטוחה, מקום שבו סיפור הצורך שלה קיבל מענה מלא מהסביבה והיא תפקדה בשחרור מוחלט.

היא נזכרה באירוע שבו לקוחות קודמים הרעיפו עליה שבחים רבים.

שאלתי אותה: "איך הרגשת שם בתוכך ואיך תפקדת?".

היא ענתה מיד: "הייתי חופשיה לחלוטין, בטוחה, פנויה להקשיב לאחרים והמוח שלי עבד בצלילות ובהשראה מוחלטת".

מאחורי סיטואציית המלאות הזו חשפנו את האמונה הטהורה שקיימת בתוכה מאז ומתמיד: "אני מתנה לעולם מעצם היותי, והתפקוד שלי הוא לתת מתוך חיבור עמוק ולא לרדוף אחרי שביעות רצון של אחרים".

ההבדל הוא שבעבר, ציפי התנתה את החוויה הזו בכך שהמציאות בחוץ תספק משוב חוזר חיובי.

האני העתידית מחזיקה בדיוק באותה אמונה עוצמתית, אך ללא שום תלות במילוי חיצוני מהמציאות.

ברגע שאנחנו מזהות את האמונה המרחיבה הזו ובוחרות ללכת איתה, אנחנו מייצרות שקט פנימי שמפנה מקום לעשייה איכותית וטבעית, שאינה דורשת מאבקים עצמיים.