פתחתם את המדיח וגיליתם שכוסות הזכוכית הפכו לעכורות ומכוסות בשכבה לבנה? לפני שממהרים להחליף אותן, כדאי לבצע בדיקה פשוטה שיכולה לגלות אם מדובר במשקע שניתן לנקות או בנזק קבוע לזכוכית.
אחת הסיבות הנפוצות למראה העכור היא מים קשים, המכילים ריכוז גבוה של מינרלים כמו סידן ומגנזיום. המינרלים עלולים להצטבר על הכוסות ולהותיר שכבה לבנה, אך במקרה כזה ניתן להסיר אותה.
אפשרות אחרת היא שהזכוכית עצמה נפגעה בתהליך המכונה חריטה. חום גבוה, שימוש בכמות גדולה מדי של חומר ניקוי או תנאים מסוימים של מים רכים עלולים לפגוע בפני הזכוכית. במקרה כזה העכירות כבר אינה שכבה חיצונית, ולכן ניקוי לא יוכל להחזיר את הכוס למצבה המקורי.
אז איך מבדילים בין השניים? מורחים מעט חומץ לבן על אזור קטן בכוס ומשפשפים בעדינות. אם העכירות נעלמת והזכוכית חוזרת להיות שקופה, ככל הנראה מדובר במשקעי מינרלים.
אם החומץ הצליח, ניתן לנסות לטפל גם בשאר הכוסות. מניחים אותן במדיח, מציבים במדף העליון קערה המתאימה למדיח ובה שתי כוסות חומץ לבן, ומפעילים תוכנית רגילה עם מים חמים, ללא טבלית או חומר ניקוי.
החומץ שמשתחרר במהלך ההדחה עשוי לסייע בפירוק משקעי המינרלים. לאחר סיום התוכנית מומלץ לבדוק את מצב הכוסות לפני שחוזרים על התהליך.
אם גם החומץ אינו משפיע על העכירות, ייתכן שמדובר כבר בפגיעה בזכוכית עצמה. במקרה כזה, שפשוף נוסף או השריה לא יפתרו את הבעיה.
כדי לצמצם את הסיכוי שהבעיה תחזור, מומלץ להתאים את כמות חומר הניקוי לסוג המים ולתוכנית ההדחה. יותר חומר ניקוי לא בהכרח מביא לתוצאה טובה יותר. גם שימוש בנוזל הברקה עשוי להפחית הצטברות מים ומשקעים על הכוסות.
באזורים שבהם המים קשים, כדאי לבדוק גם את הגדרות המדיח ואת השימוש במלח למדיח בהתאם להוראות היצרן. משקעי המינרלים עלולים להצטבר לא רק על הכוסות, אלא גם בתוך המדיח עצמו.
