יום אחד ילד בן 9 הפסיק ללכת. הרופאים נדמהו מהסיבה

מה שהחל בצליעה קלה בזמן משחק הסתיים בתוך שבועות ספורים במצב שבו נדב, בן 9 וחצי המאובחן על הרצף האוטיסטי, לא היה מסוגל עוד לעמוד או ללכת. רק לאחר בירור רפואי ממושך התברר כי מאחורי ההידרדרות עומד מחסור חמור בוויטמין C ומחלת הצפדינה.

הוריו של נדב, שם בדוי, הבחינו לראשונה שמשהו אינו כשורה כאשר שיחק עם חבר בגן שעשועים. בתחילה הם סברו כי מדובר בפגיעה חולפת.

"חשבנו שאולי הוא נפל או עשה איזו תנועה עם הקורקינט ולא שמנו לב. ציפינו שזה יעבור מעצמו", מספר אביו.

אלא שהצליעה לא חלפה, אלא הלכה והחמירה. בתוך מספר שבועות התקשה הילד יותר ויותר בהליכה, ובמקביל הבחינו הוריו בדימומים בחניכיים.

"בשלב מסוים כבר ממש כבר נלחצנו. כשהיינו צריכים ללכת 100 מטר מהחניה לבית היה לו קשה והייתי לוקח אותו על הגב".

נדב עבר שורה של בדיקות ובירורים רפואיים, אך בתחילה לא נמצאה הסיבה למצבו. הכאבים המשיכו להחמיר עד שהפסיק ללכת לחלוטין. לאחר בדיקת MRI הוא הופנה למחלקת אשפוז יום במרכז שניידר לרפואת ילדים.

"כשהגענו לשניידר הוא כבר לא הלך בכלל. הוא לא עמד ולא עשה אפילו צעד. אם הוא רצה ללכת לשירותים הייתי לוקח אותו. בבית היינו מרימים אותו, ובבית החולים התניידנו בכיסא גלגלים", מספר אביו.

הפרט בתפריט שהדליק נורה אדומה

במהלך הבירור הרפואי סיפרו ההורים פרט נוסף שהתברר כמשמעותי במיוחד. במשך שנים כמעט שלא אכל נדב פירות וירקות.

"התזונה שלו מאוד מונוטונית ואחידה. הוא היה אוכל למשל טונה, כריך עם גבינה ועוגה, אבל לא הצלחנו לתת לו פירות וירקות. העובדה שהוא על הרצף הקשתה עלינו לגרום לו לאכול דברים שלא אהב", מספר האב.

השילוב בין התפריט המצומצם, כאבי הרגליים והדימומים בחניכיים העלה אצל הרופאים חשד למחסור חמור בוויטמין C ולמחלת הצפדינה.

ד"ר עידו נבון, רופא במחלקת אשפוז יום במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית, סיפר כי כבר במפגש הראשון עם נדב חשד בכיוון הזה.

"בפעם הראשונה שראיתי אותו הוא היה בכיסא גלגלים ומאוד כאוב. הוא כבר הילד הרביעי שאני פוגש על הרצף עם כאבי רגליים, שבסופו של דבר התברר כי הוא סובל ממחסור בוויטמין C. כשההורים סיפרו שהוא על הרצף, יחד עם הדימומים בחניכיים, הנקודות התחברו הרבה פעמים הצילומים יכולים להיראות תקינים אך זה לא אומר שנשללה האבחנה".

המחלה הנדירה שחזרה לתמונה

צפדינה נחשבת כיום למחלה נדירה יחסית. היא נגרמת בעקבות מחסור תזונתי ממושך בוויטמין C ובמקרים נדירים עדיין מאובחנת בקרב קשישים, אנשים המתמודדים עם הפרעות אכילה או אנשים הנמצאים במצב כלכלי קשה. גם שורדי השבי בעזה חלו במחלה בעקבות הרעבה ממושכת.

לדברי ד"ר נבון, המחלה עלולה להופיע גם אצל ילדים המתמודדים עם תזונה מוגבלת ובררנות משמעותית באוכל, בין היתר ילדים על הרצף האוטיסטי או כאלה עם אכילה סלקטיבית על רקע חושי.

"במחלקה אנחנו תמיד שואלים על תזונה והאם הילד אוכל מכלל קבוצות המזון. זו שאלה קצרה שיכולה לגלות לנו דברים חשובים", הוא אומר.

לדבריו, האבחנה היא בעיקר קלינית ואינה נשענת רק על בדיקת ויטמין C, הדורשת תנאים מיוחדים בעת לקיחת הבדיקה ושמירתה. לאחר שהתעורר החשד נלקחו מנדב בדיקות והוא החל מיד לקבל ויטמין C, תחילה דרך הווריד ובהמשך דרך הפה.

בתוך ימים הגיע השינוי

השפעת הטיפול החלה להיראות במהירות. "אחרי יומיים-שלושה כבר ראינו שזה עוזר לחניכיים. הוא עדיין לא הצליח לקום, אבל אחרי כשבוע וחצי הוא הצליח לעמוד", מספר אביו.

כחודש לאחר תחילת הטיפול כבר חזר נדב ללכת. לדברי אביו, מצבו השתפר לכ-85%, וכיום נותרה לו צליעה קלה בלבד.

"מצד אחד אתה רואה הידרדרות שמביאה ילד למצב שהוא לא הולך, ומצד שני הטיפול כל כך פשוט. הוא כבר רץ וקופץ".

ד"ר נבון מסביר כי מחסור חמור ומתמשך בוויטמין C עלול לגרום לפגיעה בעצמות ובכלי הדם ולהוביל לכאבים ולדימומים בחניכיים ובעור. במקרים נדירים שבהם המחסור חמור והאבחון מתעכב משמעותית, עלולות להיגרם גם פגיעות בשלד ובלוחות הגדילה ואף נשירת שיניים.

בעקבות המקרה מנסים הוריו של נדב להרחיב בהדרגה את מגוון המזונות שהוא אוכל.

"הצלחנו קצת יותר לשכנע אותו לאכול פירות וירקות. אנחנו מקפידים שיאכל גמבה, גם אם בכמויות קטנות. הוא שואל אותי: 'זה באמת בגלל שלא אכלתי גמבה?', ואני צריך להסביר לו מדוע ויטמין C כל כך חשוב לגוף".