הנס הגדול ביותר הוא דווקא זה שלא רואים | פרשת בלק

בפרשת בלק אנו רואים הנהגה פלאית: הקב"ה מדבר עם בלעם, פותח את פי האתון, ומוליך מהלך שלם שנראה מלא הסתר ותחבולה. מה ההבנה לפי הקבלה בהנהגת ה' בכל הסיפור הזה, ומה זה מלמד אותנו על הדרך שבה הקב"ה מנהיג את העולם, גם באמצעות מצבים שנראים הפוכים או לא מובנים?

התשובה לתמיהה זו טמונה בדברי הנביא מיכה (שאותם נקרא בהפטרת השבת): "עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור... למען דעת צדקות ה'".

הפרשה חושפת בפנינו מערכת שלמה של סיכולים אלוקיים שנעשים מאחורי הקלעים, מבלי שהאדם מודע להם כלל. בלעם לא היה סתם מתנגד לאלוקות, אלא החזיק בכוח מאגי עצום, מעין פצצת אטום רוחנית של כישוף שהייתה עלולה לכלות חלילה את עם ישראל.

באותה שעה ישב עם ישראל לבטח באוהליו, "איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו", ללא שמץ של מושג על המזימות שנרקמו נגדו ועל הקורבנות שהוקרבו על מנת להשמידו. לולא גילתה התורה את המתרחש, הסיפור הזה לא היה נודע לעולם.

מכאן לומדים חז"ל יסוד עצום: הניסים הנסתרים שהקדוש ברוך הוא עושה עמנו בכל יום גדולים שבעתיים מהניסים הגלויים.

הדבר משתקף היטב גם בימינו. ההיסטוריה חוזרת, ובכל דור עומדים עלינו לכלותנו. לעיתים אנו יושבים בשלווה, בעוד אויבים שונים מתכננים ביום פקודה לפתוח במתקפה משולבת להשמדת הארץ על יושביה. חשיפת המזימות הללו וסיכולן מעל הטבע מוכיחים כי "עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה". המערכת הרוחנית של סיכולים ממוקדים פועלת ללא הרף.

ומכאן התשובה לשאלה: התכלית של פרשת בלק היא לעורר בלבנו תודה עמוקה והודיה לה' יתברך, לא רק על החסדים הגלויים שאנו רואים, אלא בעיקר על אותם ניסים נסתרים הנעשים בלא יודעין ומצילים אותנו מכל רע.

זה אפוא המסר הגלום בפרשה הזו על כל המסתורין האופפים אותה.