הכתמים של הג'ירפות מסתירים סוד עתיק. ועכשיו הוא מתחיל להתגלות

הכתמים שעל גופן של הג'ירפות הם אחד מסימני ההיכר הבולטים ביותר בעולם החי, אך למרות זאת, המדענים עדיין אינם יודעים בוודאות מדוע הם קיימים ומה בדיוק תפקידם.

השאלות הללו הובילו את החוקרים דרק לי ומוניקה בונד, שחוקרים ג'ירפות בצפון טנזניה מאז שנת 2011, לצאת למחקר ממושך במטרה להבין האם דפוסי הכתמים עוברים בתורשה והאם יש להם השפעה על חיי הג'ירפות בטבע.

המחקר, שפורסם בכתב העת PeerJ, העלה כי חלק ממאפייני הכתמים אכן עוברים מהאם לצאצא. בין היתר התברר כי צורתם העגולה של הכתמים ומאפיינים נוספים הקשורים למבנה שלהם נשמרים מדור לדור.

אחד הממצאים המסקרנים ביותר היה שלגורי ג'ירפות בעלי כתמים גדולים ועגולים יותר היו סיכויי הישרדות גבוהים יותר בשנות חייהם הראשונות.

למרות זאת, החוקרים מודים כי עדיין לא ברור מה הסיבה המדויקת לכך. אחת ההשערות היא שהכתמים מסייעים להסוואה טובה יותר מפני טורפים, אך ייתכן שהם גם תורמים לשמירה על טמפרטורת הגוף או ממלאים תפקידים נוספים שעדיין אינם ידועים.

"הבנו שאנחנו יודעים מעט מאוד על דפוסי הפרווה של יונקים באופן כללי", אמר דרק לי, חוקר מאוניברסיטת פנסילבניה ואחד ממייסדי ארגון השימור Wild Nature Institute.

"מעולם לא בחנו לעומק מה המשמעות שלהם".

גם ג'וליאן פנסי, ממייסדי קרן שימור הג'ירפות ואחד המומחים הבולטים בעולם בתחום, סבור כי מדובר בממצא מעניין.

"הממצאים תקפים ומעניינים מבחינה מדעית, אך כמובן שמדובר במדגם אחד".

לדבריו, יהיה חשוב לבדוק בעתיד האם מתקבלות תוצאות דומות גם באזורים אחרים ובקרב מינים שונים של ג'ירפות.

המחקר המשמעותי האחרון שעסק בנושא נערך כבר בשנת 1968. אז העלתה החוקרת אן איניס דאג את האפשרות שגודל הכתמים, צבעם, צורתם ומספרם מושפעים מגורמים תורשתיים.

עם זאת, לדברי לי, מאז חלה התקדמות עצומה בתחום הגנטיקה, והמחקר ההוא התבסס על מספר קטן יחסית של ג'ירפות שחיו בגני חיות.

"אף אחד לא באמת בדק את זה אצל ג'ירפות שחיות בטבע".

בשנת 2012 יצאו לי ובונד אל אזורי המחיה של הג'ירפות בפארק הלאומי טרנגירה שבטנזניה. במשך ארבע שנים הם תיעדו מאות ג'ירפות, נסעו בדרכים מרוחקות והתמודדו עם נחילי זבובים.

במהלך המחקר הצליחו החוקרים לאתר 31 זוגות של אימהות וגורים באמצעות מעקב ממושך אחר התנהגותם. "לפי מה שאנחנו רואים בטבע, נקבות ג'ירפה נוטות להניק את הגורים שלהן עצמן, ולכן זו הייתה דרך טובה לזהות את הקשר ביניהן", אמר לי.

לדבריו, זיהוי האב מורכב הרבה יותר ודורש מעקב ממושך או בדיקות גנטיות, ולכן האם היא ההורה היחיד שניתן לזהותו בוודאות גבוהה.

לאחר איסוף הנתונים השתמשו החוקרים בתוכנות ניתוח תמונות ובחנו 11 תכונות שונות של הכתמים, בהן גודל, צבע, מספר, צורה ומבנה.

המטרה הייתה לבדוק אילו מאפיינים עוברים בתורשה והאם יש להם השפעה על סיכויי ההישרדות של הגורים.

קרייג הולדריג', מחבר הספר "צווארה הארוך של הג'ירפה", אמר כי המחקר מספק "ראיות חזקות לכך שחלק ממאפייני צורת הכתמים עוברים בתורשה", אך הביע ספק בנוגע לקשר הישיר בין גודל הכתמים לבין סיכויי ההישרדות.

"קל מאוד להניח שהקשר נובע מהסוואה והגנה מפני טורפים, אבל זו רק השערה".

לי קיבל את הביקורת בהבנה והדגיש כי נדרשים מחקרים נוספים כדי לאשש את הממצאים. "הכול אפשרי, ולכן שחזור ואימות של מחקרים הם חלק כל כך חשוב במדע".

לדבריו, המחקר הנוכחי הוא רק תחילתו של ניסיון להבין טוב יותר את המשמעות שמאחורי דפוסי הפרווה בעולם החי.

"זו רק ההתחלה. יש לא מעט בעלי חיים עם דפוסי פרווה ייחודיים, ועד היום אנחנו יודעים מעט מאוד על המשמעות שלהם".