"תקראו את זה רק אחרי שאלך": הבקשה האחרונה של הבחור טלטלה את כולם

בספר "נוי השבת", שחיבר ידידי היקר הרב יגאל נוי שליט"א, מובא סיפור מאלף:

אלחנן היה בחור ישיבה בן 19 מהדרום, מלא חיוניות ועם כל הדרך לפניו.

ערב אחד הופיעו כאבים עזים, שהובילו לחדר מיון ולסדרת בדיקות, ואז לשיחה שאף הורה בעולם אינו מוכן לקבל. הרופא ישב מולם ואמר ישירות, ללא עיטוף מיותר: "מחלה קשה מקוננת בגופו של בנכם. חבל לייסר אותו בטיפולים, זהו מקרה אבוד".

ההורים קרסו על הספה לעשר דקות של בכי קורע לב, ואז התנער האב, קם על רגליו והכריז: "לא נתייאש! נקרע שערי שמיים וה' ירפא את בננו".

אלחנן הביט בפני אביו ואמר בשקט: "אבאל'ה, יש לי בקשה אחת לפני שאעזוב את העולם. במגירה שלי מונח מכתב; ביום הלווייתי, אנא העבר אותו לרבי יצחק, המלמד שלי מכיתה ז'".

חצי שנה לאחר מכן עמדו המוני אדם בהלווייתו של הבחור הצעיר, שלא הספיק אפילו להינשא.

בתוך ים של דמעות בלתי פוסקות, פתח הרב את המכתב וקרא בקול רועד:

"לרב היקר שלי,

הייתי ילד נטול כישרון, עם ציונים אפסיים, בדידות חברתית וביטחון עצמי בשפל המדרגה.

יום אחד נכנסת לכיתתנו כממלא מקום. לא הצלחת להרגיע את הרעש, אז עצרת הכול ועשית מעשה בלתי צפוי: ביקשת מכל תלמיד לכתוב ליד שמות חבריו את המעלה הגדולה ביותר שמצא בהם.

בסוף היום, קיבל כל אחד דף ובו כל הטוב שחבריו רואים בו.

טסתי הביתה ופתחתי את הדף בלב רוטט. הייתי בטוח שלא אמצא בו דבר, ופתאום גיליתי שלושים דברים טובים שלא ידעתי שקיימים בי.

מאותו יום פתחתי דף חדש בחיים. בזכותך בלבד. המילים הטובות שכתבו עליי חבריי הצילו את נפשי.

ביקשתי שתקרא את המכתב ביום פטירתי כדי שכולם ידעו: מילה אחת יכולה להציל חיים".

לכולנו יש מישהו שמחכה לשמוע מאיתנו מילה טובה. אדם שנושא את עצמו בקושי, ומילה אחת שלכם יכולה לשנות לו את היום, ואולי הרבה מעבר לכך.

אל תחכו להספד כדי לומר אותה.

אל תדחו למחר.

אמרו אותה עכשיו, בעודו יכול לשמוע.