לפני שהציל את עם ישראל, כלב בן יפונה עשה דבר אחד בחברון

מדוע זכה כלב בן יפונה לתואר המרומם "עבדי", כינוי השמור ליחידי סגולה בלבד?

"סוד העניין טמון, כפי שמלמדים המקובלים, ברובד עמוק החבוי בתוך דמותו.

הכתוב מציין על כלב כי "רוח אחרת הייתה עמו", ורבותינו מגלים כי אותה רוח אחרת אינה אלא ניצוץ מנשמתו של אליעזר עבד אברהם. כלב לא היה אלא גלגול של אליעזר, ומשם ינק את כוחו הייחודי.

קשר זה התבטא בשיאו ברגע הגורלי של חטא המרגלים. בעוד שאר המשלחת תרה את הארץ בלב חרד, כלב חש לסכן את נפשו ולעלות לחברון כדי להשתטח על קברי האבות.

כלב הבחין היטב במזימת המרגלים וחש צורך נפשי עצום לעלות ולהעתיר רחמים על עצמו בקברי האבות. הוא ידע כי רק בחיבור לשורשו, לאברהם אבינו, ימצא את תעצומות הנפש לעמוד מול עצת המרגלים.

כפי שמשה רבנו הוסיף ליהושע את האות י' בשמו כדי להעניק לו כוח, ואף אמר, כמופיע בדברי חכמינו: "י ה יושיעך מעצת מרגלים", כך פנה כלב אל רבו הקדמון, אברהם, על מנת לשאוב השראה ותוקף אל מול חטאם של המרגלים, שבסופו של דבר הסיתו את העם כולו שלא להאמין בכוחו של ה' ולמאוס בארץ הקודש.

אליעזר זכה בזמנו לצאת מכלל "ארור" ולהיכנס לכלל "ברוך" בזכות שירותו הנאמן לצדיק, וכלב פעל בדיוק באותה הדרך.

הוא מלמד אותנו יסוד כביר בעבודת ה'. העבד, מעצם הגדרתו, "לית ליה מגרמיה כלום", אין לו מעצמו דבר. כדי לפעול בעולם, עליו להידבק בצדיק ולקבל ממנו כוחות.

בכל דור ודור שתל הקדוש ברוך הוא נשמות של צדיקים כדי שיאירו את הדרך, והחיבור אליהם, כפי שמסביר הר"ן, מאפשר לאדם להתעלות מעבר למגבלותיו האנושיות ולהתחבר לכוחות שמימיים עצומים".