
גדולי ישראל

בירושלים של פעם, בין הסמטאות העתיקות ואנשי המעשה הפשוטים, הסתתר אחד מהצדיקים הנסתרים המופלאים ביותר של הדור הקודם - רבי חיים תודרוס תפילינסקי זצ"ל. מי שפגש אותו ברחוב היה עלול לחשוב שמדובר באדם פשוט, אולי אפילו שיכור רחוב. אך מאחורי הבגדים הישנים וההנהגה התמוהה הסתתר עובד ה' עצום, תלמיד חכם מופלג ובעל ביטחון נדיר בבורא עולם.
רבי חיים תודרוס נולד בירושלים לאביו הצדיק רבי שמואל תפילינסקי זצ"ל, בעל קונטרס “הצוואה”, שנפטר בעוד רבי חיים היה ילד קטן. כבר בצעירותו שקע בעמל התורה בהתמדה עצומה, זכה לסיים את כל הש"ס, ללמוד ספרי קבלה וחסידות ולהיות בקיא בתורה כולה. לצד לימודו הרבה בהתבודדות, בפרישות ובעבודת ה' נסתרת מן העין.
אלא שבניגוד לגדולי תורה אחרים, רבי חיים ברח מכל סממן של כבוד. הוא נהג להסתיר את מדרגתו באופן קיצוני, עד שאנשים רבים היו בטוחים שמדובר באדם פשוט וחסר חשיבות. הוא עצמו היה אומר: “והתפרסמותי - זו הסתלקותי”.
לכן היה נוהג לעיתים לעשות את עצמו כשיכור, לבזות את עצמו בפומבי ולהתלבש בפשטות קיצונית, כדי שלא יכירו בגדלותו. מקורביו סיפרו כי פעמים רבות היה יושב בביתו ולומד בהתלהבות עצומה, אך ברגע שהיה מבחין באנשים מתקרבים - מיד היה סוגר את הספר, משנה את התנהגותו ועושה עצמו כאדם פשוט ומבולבל.
למרות הסתרתו הגדולה, צדיקי הדור הכירו היטב את מעלתו. רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל קם לכבודו מלוא קומתו ואמר עליו: “יהודי זה בקיא בכל הש"ס כולו וצדיק מופלג הוא”.
גם החזון איש, הסטייפלר, רבי דוד יהודיוף זצ"ל, הבבא מאיר ורבי יוסף וולטוך נמנו בין אלו שהעריכו את גדלותו. רבי יוסף וולטוך אף אמר כי בשמים מתחשבים מאוד בדעתו של רבי חיים תודרוס, וכשהיה רוצה לפעול ישועה - היה מבקש ממנו שיגזור ויאמר שיהיה כך וכך.
רבי חיים היה מקורב מאוד לרבי דוד יהודיוף, חתנו של הבבא סאלי, והשניים נהגו להתפלל יחד בנץ החמה מדי יום. עוד מסופר כי כתב ספר עמוק בקבלה, אך בחר לגנוז אותו בטענה שאין רבים שיוכלו להבין את עומק הדברים.
אחד הסיפורים המפורסמים עליו התרחש בשבעה של רבי דוד יהודיוף. רבי חיים ביקש מאחד הנוכחים עשרה שקלים כדי להיראות כאדם פשוט, אך אותו אדם סירב. לאחר שיצא מהמקום, רץ אחריו אדם אחר שביקש לתת לו מאה שקלים מתוך הערכה לצדיקותו. רבי חיים החל מיד לבזות את עצמו ולהתנהג כפשוטי העם, ואז לפתע אמר לו: “נו, תביא לי את המאה שקל שרצית להביא”.
האיש נדהם מכך שרבי חיים ידע את מחשבתו, ומאז נעשה מקורב אליו. מידת הביטחון של רבי חיים תודרוס הייתה לשם דבר. הבבא מאיר זצ"ל העיד עליו:
“רבי חיים תודרוס הוא גדול בעלי הביטחון בדורנו”.
בכל ערב שבת היה יוצא לשוק עם סלים ריקים, כאשר אין בידו אפילו פרוטה. לפני כן היה מתפלל ואומר: “ריבונו של עולם, בנך חיים תודרוס בן דבורה מבקש ממך למלא את הסלים הללו לכבוד שבת קודש”.
ולאחר זמן קצר היה שב לביתו עם סלים מלאים בכל טוב.
גם ביחסו לעולם הזה ניכרה פרישותו הגדולה. הוא נהג לומר שעיקר כוחם של הצדיקים נובע מהתרחקותם מתענוגות העולם, והיה מביא בשם אמו שמי שאוכל בשר ודגים רק בשבת - “רואה הכל”.
רבי חיים הרבה לדבר על מעלת ההסתרה והענווה. על הפסוק “ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך” היה אומר: “אדם צריך להיות נסתר ורחוק מכל כבוד. מי שזוכה להצנע לכת - זוכה לדבר לפני מלך מלכי המלכים בלי הפרעות”.
יחד עם הסתגרותו, ליבו היה פתוח במיוחד לאנשים שבורים ופשוטים. הוא נהג לשבת עמם שעות ארוכות, וכששאלו אותו מדוע הוא מרבה להסתופף דווקא אצל אנשים פשוטים, היה מביא את דברי הבבא מאיר על המשנה: “כלי עץ פשוטים אינם מקבלים טומאה” - אלו האנשים הפשוטים ושבורי הלב.
לדבריו, אין דבר שעושה רעש גדול יותר בשמים מאשר לשמח יהודי שבור. הוא אף אמר שלאחר הסתלקותו הוא מוכן שיכתבו עליו רק דבר אחד: “ששימח לבבות נשברים”.
רבי חיים תודרוס הרבה ללמוד בספרי חסידות וקבלה. הוא היה לומד בקביעות את “ליקוטי מוהר"ן” ואמר שזהו ספר מוסר הראוי לכל אדם. כמו כן הרבה לעסוק בספר “פיתוחי חותם” של רבי יעקב אבוחצירא זצ"ל, והתפעל מעומק שיטתו בלימוד.
בכל ימיו למד בעיון מיוחד את מסכת שבת, והיה מדגיש שמעלת העיון והחזרה במסכת אחת שוב ושוב היא מעלה נשגבה מאוד.
גם חוש ההומור והפשטות שלו היו יוצאי דופן. פעם סיפר שחיבר שיר עם המסר: “הייאוש לא שווה גרוש, השמחה זה ברכה - זה לכל הצלחה”.
כך, מאחורי דמות שנראתה לעיתים מוזרה ומבוזה בעיני הבריות, הסתתר אחד מעובדי ה' הנסתרים והעמוקים של ירושלים - אדם שכל חייו היו בריחה מכבוד, אהבת ישראל, ביטחון מוחלט בבורא עולם ושמחת לבבות שבורים.
(לוקט ע"י עידו בנימין צוקר, נלקח מהספר "צדיקים בדור האחרון")
הזמן המסוגל לרפואה הגיע - הצטרפו לשותפות בתורה וזכו לבריאות! לחצו כאן >>>
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו