איזה צדיקים נפטרו בחודש סיוון?

הילולות הצדיקים - חודש סיוון
זכותם תגן עלינו

א' סיוון

רבי אברהם מנחם מנדל הלוי שטינברג
נולד בשנת ה'תר"ז (1847) בעיר סרט שבהונגריה. שימש כרבה של העיר ברודי ושם הקים גם ישיבה. חיבר את הספר "קדושת שביעית" וספר השו"ת "מחזה אברהם". הסתלק לעולמו בשנת ה'תרפ"ח (1928) ונטמן בבית העלמין שבברודי.

רבי אליעזר דוד גרינוולד
נולד בשנת ה'תרכ"ז (1867). שימש כראש ישיבה בערים ברדיוב וסאטמר. מחבר הספר המפורסם "קרן לדוד". הסתלק לעולמו בשנת ה'תרפ"ח (1928).

ב' סיוון

רבי ישראל הגר, המכונה ה"אהבת ישראל"
נולד בשנת ה'תר"ך (1860) והיה האדמו"ר השלישי בחסידות ויז'ניץ. שימש כמנהיג החסידות ברומניה-הונגריה (לפני השואה). מחבר הספרים "אהבת ישראל" ו"אור ישראל". הסתלק לעולמו בליל שבת בשנת ה'תרצ"ו (1936) ונטמן בבית העלמין שבבני ברק.

ג' סיוון

רבי עובדיה מברטנורא, הרע"ב
נולד באיטליה בשנת ה'ר"י (1450) ושימש כרב איטלקי ואחד מפרשני המשנה. כשעלה לארץ ישראל שימש כרב בירושלים. חיבר את החיבור המפורסם "פירוש המשנה", ונטמן בירושלים.

הרב אורי זוהר זצ"ל
נולד בתל אביב בשנת ה'תרצ"ו (1935). כשחזר בתשובה בשנות ה-40 לחייו הקדיש את כל כולו למען התורה. נקודת המפנה של חייו החלה במפגש עם הרב יצחק שלמה זילברמן זצ"ל, ומאותו רגע - בשנת ה'תשל"ז (1977) - החל להופיע בפעם הראשונה מול התקשורת עם כיפה על ראשו ולבוש ציצית. למד בישיבת "אור שמח", ולאחר מכן בישיבת "אדרת אליהו" ובישיבת "אש התורה". הרב זוהר לא רק שקד על התורה, אלא גם עשה רבות על מנת להפיץ אותה - ועמד בראש ארגון "לב לאחים". נפטר בשנת ה'תשפ"ב (2022) ונטמן בהר המנוחות בירושלים.

ד' סיוון

רבי ישעיה נפתלי הירץ שפירא, המכונה האדמו"ר מדינוב
נולד בעיר דינוב שבפולין בשנת ה'תקצ"ח. מחבר הספר "הנותן אמרי שפר". הסתלק לעולמו בשנת ה'תרמ"ה ונטמן בעיר דינוב, באוהל אדמו"רי דינוב.

רבי יוסף אברהם וולף
נולד בשנת ה'תרע"א (1911), והיה אחד ממייסדי סמינר בית יעקב בני ברק ביוזמתו של ה"חזון איש". נטמן בבית העלמין בבני ברק.

ה' סיוון

רבי חיים יעקב סאפרין, המכונה האדמו"ר מקומרנא
דור חמישי לחסידות קומרנא. נולד בשנת ה'תרנ"ב, ובשנת ה'תשכ"ב עלה לארץ ישראל. בירושלים הקים האדמו"ר את בית מדרשו בשכונת גאולה (סמוך לכיכר השבת), ועד לזמננו מתקיימים בו עשרות מניינים במהלך היום. מחבר הספר "שבת שלום ומבורך" על מעלת השבת, ו"בית אבות" על פרקי אבות. הסתלק לעולמו בשנת ה'תשל"ט (1979) ונטמן בבית העלמין בהר הזיתים שבירושלים.

ו' סיוון

דוד המלך ע"ה, המכונה "נעים זמירות ישראל"
נולד לאמו נצבת בת עדאל ולאביו ישי. נולד בשבועות והסתלק בשבועות. הדעות חלוקות לגבי מקום קבורתו של דוד המלך - יש הטוענים שציונו בסילוואן ויש הטוענים שנטמן בהר ציון.

רבי ישראל בן אליעזר ובן שרה, המכונה ה"בעל שם טוב" הקדוש
הקים את תנועת החסידות, שמשרישה בכל אדם את השמחה הפנימית והחיצונית. תלמידיו היו רבים, וחלק מהם אף היו ממשיכי דרכו, כמו המגיד ממזריטש ויעקב יוסף מפולנאה. ילדיו הם צבי בן הבעל שם טוב ואדל - סבתו של רבי נחמן מברסלב. עלה בסערה השמימה בשנת ה'תק"ך (1760) ונטמן בעיר מז'יבוז' שבאוקראינה.

ז' סיוון

הנביא הושע בן בארי
נטמן בעיר צפת.

ח' סיוון

רבי משה חיים, המכונה הרמ"ה
נולד בשנת ה'תקי"ב (1752), סבו של חכם יוסף חיים ה"בן איש חי". היה פוסק, דרשן, רב הקהילה היהודית בבגדד ואב בית דין. הסתלק בשנת ה'תקצ"ו (1836) ונטמן בבית העלמין היהודי בבגדד.

ט' סיוון

רבי יעקב חיים סופר, המכונה "כף החיים"
נולד בעיראק, בעיר בגדד. היה מקובל ופוסק הלכה. עלה לארץ ישראל לירושלים ושם כתב את סדרת הספרים המפורסמים "כף החיים". רבו היה ה"בן איש חי". הסתלק בשנת ה'תרצ"ט (1939) ונטמן בירושלים.

י' סיוון

רבי משה הורביץ, המכונה הרבי מרוזבדוב
האדמו"ר הראשון מרוזבדוב. נולד בשנת ה'תקפ"ה. רבו היה רבי חיים מצאנז. הסתלק בשנת ה'תרנ"ד ונטמן בעיר ברוזרוב שבצ'כיה.

הרב ירחמיאל גרשון אדלשטיין
נולד בשנת ה'תרפ"ג (1923). היה ראש ישיבת פוניבז' ונשיא מועצת גדולי התורה, וממנהיגי הציבור הליטאי. בכל סוף שבוע מאמריו התורניים פורסמו בעלון "דרכי חיזוק". בנוסף, הרב כתב ספרים רבים, ביניהם "דרכה של תורה" בענייני לימוד התורה. הסתלק בשנת ה'תשפ"ג (2023), בי' בסיוון, כשהוא בן 100 שנה. נטמן בבית העלמין בבני ברק, ובהלווייתו השתתפו מאות אלפים - קרוב לרבע מיליון איש.

י"א סיוון

רבי שלמה זלמן, בעל הספר "לחם שלמה"
היה דרשן, כיהן ברבנות ואף שימש כאב בית דין בעיר שמלויא במשך 45 שנים, עד השואה שבה נהרג במחנה ההשמדה אושוויץ יחד עם בני קהילתו מתוך אמונה שלמה וקידוש ה'.

י"ב סיוון

רבי אברהם וינברג, המכונה האדמו"ר השישי מסלונים
נולד בטבריה בשנת ה'תרמ"ח (1888). מחבר הספר "ברכת אברהם" (שני חלקים על התורה) וספר "נחלת איתן" (על המועדים והתורה). הסתלק בשנת ה'תשמ"א (1981) ונטמן בהר הזיתים בירושלים.

י"ג סיוון

רבי יעקב מוצפי
נולד לרבי עזרא ולאמו הרבנית מזל טוב בבגדד שבעיראק בשנת ה'תרנ"ט (1899). למד תורה מסבו, הרב משה מוצפי, ולאחר מכן המשיך לבית מדרש תלמוד תורה עם דודו רבי סלמאן מוצפי. בבגרותו למד בבית זילכה, שם למד מהמקובלים רבי אפרים הכהן ורבי שמעון אגסי. בשנת ה'תשי"א (1950) עלה לארץ ישראל לירושלים. הסתלק בשנת ה'תשמ"ג (1983) ונטמן בהר הזיתים בירושלים.

י"ד סיוון

רבי חיים מוולוז'ין
נולד בשנת ה'תק"ט (1749) והיה תלמידו של הגאון מווילנא וממייסדי ישיבת "עץ חיים", המוכרת בשם ישיבת וולוז'ין. שימש כרבה של העיירה וולוז'ין. חיבוריו הם: "נפש החיים", "רוח חיים", "חוט המשולש" ו"כתר ראש". הסתלק בשנת ה'תקפ"א (1821) ונטמן בבלארוס.

הרב ניסים יגן
נולד בירושלים בי"ב בחשוון בשנת ה'תש"ב (1941), לרבנית רחל ולאביו הצדיק רבי יעקב יגן. למד בישיבת לייקווד בארצות הברית כחמש שנים, וכשחזר ארצה השתקע בישיבת מיר בירושלים. נשא לאישה את הרבנית סולטנה. בשנת ה'תשל"ח (1978) הקים את ישיבתו "קהילת יעקב". מעבר לכך פעל רבות כדי להקים את ארגון "ערכים", והיה מכיתת רגליו יומם וליל כדי לדרוש ברבים בדרך המוסר ולהחזיר רבים בתשובה. בנו רבי מאיר יגן שליט"א ממשיך דרכו ומשמש כראש ישיבת "קהילת יעקב", ובנו רבי יעקב משמש כראש הכולל. ספריו יצאו לאור לאחר פטירתו מקלטות שתומללו. בשנת ה'תש"ס (2000) הסתלק הרב יגן לאחר שנלחם במחלה הקשה. נפטר ביום שבת קודש, פרשת בהעלותך. מקום קבורתו בהר המנוחות בירושלים.

ט"ו סיוון

יהודה בן יעקב אבינו ע"ה
יהודה הוא הבן הרביעי של יעקב אבינו ואמו לאה אמנו. צאצאיו הפכו לשבט יהודה, ועל שמו אנחנו נקראים כיום יהודים. נטמן בעיר יהוד.

רבי ידידיה רפאל אבולעפיה, המכונה היר"א
נולד בירושלים בשנת ה'תקס"ז (1806). היה מקובל וראש ישיבת המקובלים בית אל. ספריו: "דרך השלום" ו"קניין פירות" על כוונות הרש"ש. הסתלק ביום שלישי בשנת ה'תרכ"ט (1869) ונטמן בהר הזיתים בירושלים.

ט"ז סיוון

רבי מרדכי מנדל קאליש, המכונה הרבי הצעיר מוורקא
נולד בעיר ז'וריק שבפולין לאביו רבי ישראל ולאמו רחל. אביו כינה אותו מגיל צעיר בשם הרמב"ם (ראשי תיבות: הרב מנחם מנדל בן רחל). בשנת ה'תקע"ט (1819) נבחר לאדמו"ר השני של וורקא. רבו היה רבי שמחה בונים מפשיסחא. הסתלק בשנת ה'תרכ"ח (1868) ונטמן בוורשה שבפולין.

רבי ששון לוי
נולד בבגדד שבעיראק ולמד מגיל 8 בבית המדרש בית זילכה. כשהיה בן 20 בלבד קיבל סמיכת רבנים "יורה יורה" החתומה על ידי חכמי בגדד. בגיל 21 עלה ארצה והתיישב בירושלים. למד בישיבת פורת יוסף אצל הרב יהודה צדקה, המקובל רבי אפרים הכהן והמקובל רבי יעקב חיים סופר. היה בעל ענווה ונמנה עם ל"ו צדיקים. כתב ספר על תולדות חייו וסיפורי ניסים בשם "נר ששון". הסתלק בשנת ה'תשנ"ב (1991) ונטמן בהר המנוחות בירושלים.

י"ז סיוון

רבי צבי הירש ברוידא
נולד בשנת ה'תרכ"ה (1865) בעיר שקוד שבליטא לאביו רבי אריה לייב ברוידא (אחיו של הסבא מקלם). נישא לרבנית נחמה ליבה, בתו של הסבא מקלם. שימש ראש תלמוד תורה בקלם. בשנת ה'תרס"ז (1907) עלה לארץ ישראל, ולאחר ארבע שנים חזר לקלם בעקבות בקשות הקהילה. הסתלק בשנת ה'תרע"ג (1913).

י"ח סיוון

רבי אהרן כהן
נולד בליטא בשנת ה'תרס"ד (1904). למד בישיבת לומז'ה ובישיבת כנסת ישראל. בשנת ה'תרפ"ד עלה לארץ ישראל ושימש כראש ישיבת חברון. בשנת ה'תשי"ד היה פעיל בייסוד "בית יתומות" בירושלים ומינה את אשתו צילה לניהול המקום לטובת היתומות. הסתלק בשנת ה'תשכ"א (1961) ונטמן בהר המנוחות בירושלים.

רבן גמליאל
נולד בירושלים לאביו רבן שמעון בן גמליאל הזקן. היה דור שני לתנאים ושימש כנשיא הסנהדרין ביבנה לאחר חורבן בית המקדש השני. מתלמידיו היו רבי עקיבא ורבי ישמעאל. בניו הם רבן שמעון בן גמליאל ורבי חנינא בן גמליאל, והוא היה גם סבו של רבי יהודה הנשיא, עורך המשנה.

אחת האמירות המפורסמות המובאות עליו בגמרא היא: "מעשה באישה אחת, שכנתו של רבן גמליאל, שמת בנה והייתה בוכה עליו בלילה. שמע רבן גמליאל קולה ובכה כנגדה עד שריסי עיניו נשרו מרוב דמעות" (מסכת סנהדרין).

נטמן בעיר יבנה, ועל קברו פרוסה פרוכת שעליה חקוקות המילים: "אמר להם רבן גמליאל: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמיים אפילו שעה אחת" (ברכות טז).

י"ט סיוון

רבי שמואל הומינר
נולד לרב מרדכי זאב הומינר בירושלים בשנת ה'תרע"ד (1913), ונקרא על שם סבו. למד בישיבת "עץ חיים" והיה אחד מתלמידיו של רבי איסר זלמן מלצר.

בהיותו בן 26 הוציא לאור את ספרו "עיקרי דינים" - תמצית ספרי החפץ חיים. חיבר ספרים מפורסמים נוספים ובהם: "עבד המלך" על התורה, "מצות הביטחון" על אמונה בה' יתברך, "לב טהור" - ספר מוסר ועוד.

הסתלק בשנת ה'תשל"ז (1977) ונטמן בהר המנוחות בירושלים.

כ' סיוון

רבי חיים בלעיש
נולד בתוניס בשנת ה'תרכ"ד (1864). היה בעל חסד עצום שהקים את ישיבת "חברת התלמוד", ייסד ישיבה בביתו ושם נקבצו תלמידים רבים. כיהן שבע שנים כרבה של תוניסיה.

הסתלק בשנת ה'תש"ז (1947) ונטמן בתוניס. בשנת ה'תשפ"א (2021) הועלו עצמותיו לארץ ישראל לקבורה בבית העלמין הישן בלוד.

כ"א סיוון

רבי יצחק יעקב וייס
נולד באוקראינה, בעיירת דולינה, לאביו רבי יהודה בשנת ה'תרס"ב (1902). קיבל סמיכה לרבנות עוד לפני גיל עשרים. לאחר נישואיו שימש כדיין ואב בית דין.

עבר את השואה הנוראה, ובאותה תקופה תיאר את קורותיו בחוברת "פרסומי ניסא". לאחר המלחמה ייסד ישיבה בשם "בית פנחס" על שם חמיו הי"ד שנספה בשואה, והוציא את כתבי ידו לאור. פעל רבות בתחום טהרת המשפחה והכשרות.

הקים במנצ'סטר את "כולל הרבנים" - הכולל הראשון בעיר, וסמך את ידו על רבנים רבים. שו"ת "דברי יצחק" הוא אחד מחיבוריו הרבים.

בשנת ה'תשכ"ח קיבל את פרס הרב קוק לספרות תורנית על סדרת ספריו, והיה בקשר עם רבי שלמה זלמן אוירבך.

הסתלק בשנת ה'תשמ"ט (1989) ונטמן בהר הזיתים בירושלים.

כ"ב סיוון

רבי איתמר רוזנבוים, המכונה האדמו"ר הזקן מנדבורנה
נולד בעיר מיאלען שברומניה. בשנת ה'תרמ"ו (1886), בהיותו בן חמש עשרה בלבד, החל לכהן כאדמו"ר בצ'רנוביץ.

בשנת ה'תשכ"ט עלה לארץ ישראל והתיישב בתל אביב, בשכונת יד אליהו, שם ניהל את חצרו כאדמו"ר מנדבורנה.

הסתלק בשנת ה'תשל"ג (1973) ונטמן בהר הזיתים בירושלים.

כ"ג סיוון

רבי יהודה אסאד
נולד בעיר אסוד שבהונגריה בשנת ה'תקנ"ד (1794). למד בישיבתו של הרב מרדכי בנט ונישא לרבנית אסתר.

היה אב בית דין והקים ישיבה גדולה שבה למדו מאות תלמידים. התכתב עם רבי משה סופר, ה"חתם סופר", ונחשב לפוסק הדור בהונגריה לאחר פטירת ה"חתם סופר".

בנו, רבי אהרן שמואל, הוציא לאור את הספרים: "חידושי מהרי"א", "שו"ת מהרי"א" ו"שו"ת יהודה יעלה".

הסתלק בשנת ה'תרכ"ו (1866).

כ"ד סיוון

רבי מסעוד הכהן אלחדד, המכונה רמה"ח
נולד במרוקו לאביו רבי דוד ולאמו מרת חנה בשנת ה'תק"פ (1820). עלה לארץ ישראל והשתכן בירושלים.

היה רב מקובל וראש ישיבת המקובלים "בית אל" במשך עשרים וארבע שנים.

הסתלק בערב שבת בשנת ה'תרפ"ז (1927) ונטמן בהר הזיתים בירושלים.

כ"ה סיוון

הרב מרדכי אליהו
נולד בשנת ה'תרפ"ט (1929) לאביו, הרב המקובל רבי סלמאן אליהו, שעלה מעיראק לארץ ישראל.

בשל המצב הכלכלי היה מתייג מזוזות בצעירותו. קיבל את מפתחות ישיבת "פורת יוסף" מהמקובל רבי ציון חזן, ובכל ערב היה לומד עם ראש הישיבה הרב עזרא עטיה.

היה מקורב ל"חזון איש" רבי אברהם ישעיה קרליץ, לרב יצחק ניסים, למקובל רבי מרדכי שרעבי ולבבא סאלי.

בשנת ה'תש"ך (1960) התמנה לדיין הצעיר ביותר בבאר שבע, ולאחר מכן עבר לבית הדין הגדול בירושלים.

בשנת ה'תשמ"ג (1983) נבחר לתפקיד הראשון לציון והרב הראשי לישראל.

הסתלק בשנת ה'תש"ע (2010) ונטמן בהר המנוחות בירושלים.

רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול
היה בדור התנאים ושימש ככהן גדול. מוזכר בגמרא: "תניא, אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים..." (ברכות ז ע"א).

נהרג על קידוש השם יחד עם רבן שמעון בן גמליאל מעשרת הרוגי מלכות.

כ"ו סיוון

התנא רבי יהונתן בן עוזיאל
מגדולי התנאים ותלמידו של הלל הזקן. חיבר את התרגום על ספרי הנביאים, הידוע בשם "תרגום יונתן".

הפתגם שהיה שגור בפיו: "כל המקיים את התורה מעוני - סופו לקיימה מעושר. וכל המבטל את התורה מעושר - סופו לבטלה מעוני" (פרקי אבות ד').

שמו מוזכר בתלמוד, במדרשים ובספרי חז"ל. מקום קבורתו בעמוקה שבגליל.

רבי יהודה מיכל ליפקוביץ
נולד בעיירת וולוז'ין שבבלארוס בשנת ה'תרע"ד (1914). בילדותו שכר לו אביו מלמדים פרטיים. בנערותו למד בישיבה קטנה בלידא, ובבגרותו למד בישיבת רמיילס במחיצת ראש הישיבה רבי שלמה היימן.

בגיל 23 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. דרך השידוך של ה"חזון איש" נישא לחוה אסתר, בתו של ראש ישיבת "תפארת ציון".

ייסד את ישיבת פוניבז' יחד עם הרב יוסף כהנמן ושימש כראש ישיבה לצעירים. היה ממנהיגי הציבור הליטאי והעמיד אלפי תלמידים, רבנים וראשי ישיבות.

הסתלק ביום שלישי בשנת ה'תשע"א (2011). בהלווייתו השתתפו כמאה אלף איש. נטמן בבית החיים פוניבז' בבני ברק.

כ"ז סיוון

רבי חנניא בן תרדיון
מעשרת הרוגי מלכות. היה מגדולי התנאים ומסר נפשו על לימוד התורה והפצתה ברבים בתקופת גזרות הרומאים.

כ"ח סיוון

רבי אברהם אדאדי
נולד בטריפולי שבלוב בשנת ה'תק"ס (1800). בהיותו נער נפטרו הוריו, והוא גדל בחיק סבו רבי נתן אדאדי, מחבר הספר "מאורות נתן", וממנו למד תורה.

בשנת ה'תקע"ח (1818) עלה עם סבו ומשפחתו לארץ ישראל, ולאחר מכן חזר לטריפולי שם שימש כרב, ראש ישיבה ואב בית דין.

בשנת ה'תרכ"ה (1865) עלה שוב לארץ ישראל לצפת. גייס תרומות לטובת קהילות יהודיות בפרס, עיראק, מרוקו, מצרים ותוניס.

חיבר ספרים רבים ובהם: "ויקרא אברהם" על ארבעת חלקי השולחן ערוך ועוד.

הסתלק בשנת ה'תרל"ד (1874). רבי אברהם פלאג'י מטורקיה הספיד אותו. נטמן בבית העלמין בצפת, בחלקת הרבנים.

כ"ט סיוון

רבי יהושע פיטוסי, המכונה הרב פרג'י יהושע פיטוסי
נולד בתוניס בשנת ה'תרס"ט (1909), והוסמך לרבנות. פתח ישיבה בשם "ישיבת פרג'י" והעמיד תלמידים רבים.

בשנת ה'תש"ח (1948), בהמלצת הרב הראשי לישראל רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל והרב יעקב עדס, התמנה על ידי הרב הראשי כדיין ורב בעיר צפת.

הסתלק בשנת ה'תשל"א (1971) ונטמן בעיר צפת.

ל' סיוון

רבי חנניא בן עקשיא
היה תנא, ומאמרו המפורסם מהמשנה הוא: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".

נוהגים לומר משנה זו בסיום כל לימוד תורה משותף, לפני אמירת הקדיש. שמו מוזכר גם בתוספתא ובמסכת סופרים. מקום קבורתו ליד כפר חנניה.

רבי יום טוב ידיד הלוי
נולד בעיר חלב שבסוריה בשנת ה'תרט"ז (1856). היה מגדולי רבני ארם צובא. למד במוסדות הקהילה היהודית ונישא בגיל שמונה עשרה לרחל לבטון.

בשנת ה'תר"ן (1890) עלה לארץ ישראל והתקבל כחבר בישיבת בית אל. הספר שהודפס לזכרו הוא "ספר הזיכרון כבוד יום טוב". בנו, רבי אליעזר ידיד הלוי, הדפיס את כתבי אביו.

על שמו נקראות הישיבות "אור יום טוב" בירושלים ו"שמחת יום טוב" בתל אביב.

הסתלק בשנת ה'תרפ"ג (1923).

רבי יוסף יצחק שלוש
נולד במרקש שבמרוקו בשנת ה'תרנ"א (1891). בגיל צעיר התייתם מאביו, ובהיותו בן 12 עלה לארץ ישראל עם אמו ואחותו.

למד בישיבת "טובי ישבעו". בגיל 22 ייסד תלמוד תורה והתמנה לדיין בבית דין.

במשך שנים רבות לימד בישיבת פורת יוסף במחיצתו של הרב עזרא עטיה, ראש הישיבה. בין תלמידיו היו רבי עובדיה יוסף ורבי ציון לוי.

היה בעל ענווה, ברח מן הכבוד והתחמק מלשבת בשולחנות כבוד.

הסתלק בשנת ה'תש"ך (1960) ונטמן בהר המנוחות בירושלים.