הסיפורים שלא הכרתם על הבעל שם טוב: כך נולד אור החסידות בעולם

אנו זוכים לעסוק בדמותו הפלאית של מי ששינה את פני היהדות בדורות האחרונים, הלא הוא רבי ישראל בן אליעזר המכונה הבעל שם טוב הקדוש. השם שבו הוא מוכר בכל תפוצות ישראל, בעל שם טוב, מעיד על כוחו המיוחד כמרפא חולים וכבעל מופתים שכל פועלו נעשה מתוך ענווה וטהרה מוחלטת. כל תנועה מתנועותיו וכל מעשה שעשה היו מכוונים לשם שמיים, כאשר לנגד עיניו עמדו תמיד שלוש אהבות מרכזיות: אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל.

המסע של האור הגדול הזה החל בי"ח באלול בשנת התנ"ח בעיירה אוקופ שבאוקראינה. הוא נולד להורים צדיקים, אליעזר ושרה, שהיו ידועים במידותיהם הטובות. סיפור הולדתו הוא עדות לכוחה של הכנסת אורחים ופשטות יהודית. הוריו היו אנשים מבוגרים מאוד שחיו שנים ארוכות בציפייה ובתפילה לזכות בפרי בטן, אך למרות השנים שעברו, אמונתם נותרה איתנה וביתם נותר פתוח לכל עני וכל עובר אורח. באחד הלילות הגיע לביתם אורח שנראה כאדם פשוט ועייף מאוד. רבי אליעזר קיבל אותו בשמחה גדולה, האכיל אותו וכיבד אותו מבלי לשאול שאלות, שכן עבורו כל יהודי היה יהלום יקר. אותו אורח התגלה כאליהו הנביא, ולפני שעזב הוא בירך את הזוג כי בזכות החסד העצום שלהם יוולד להם בן שיאיר את העולם כולו.

ההבטחה הזו התקיימה במלואה, וכעבור תשעה חודשים נולד הילד ונקרא שמו בישראל. אולם, השמחה לוותה בניסיון קשה כאשר כבר בגיל חמש התייתם ישראל הקטן מאביו. רגעים ספורים לפני פטירתו, לחש האב לבנו צוואה ששימשה עבורו מצפן לכל אורך חייו: "ישראל שלי, לעולם אל תפחד משום דבר בעולם מלבד הקדוש ברוך הוא, ותזכור תמיד לאהוב כל יהודי באשר הוא". הילד גדל תחת חסות הקהילה, אך מצא את נחמתו בהתבודדות ביערות ובשדות. שם, בתוך השקט של הטבע, הוא החל לדבר אל בורא עולם בפשטות, ללא ספרים או נוסחים קבועים, אלא בשיחה אישית וישרה מהלב, כבן המדבר עם אביו.

דרך זו של תפילה אישית ופשוטה הפכה לאחד היסודות המרכזיים שגילה הבעל שם טוב לעולם. הוא לימד כי מעבר לתפילות הקבועות, על האדם ליצור קשר בלתי אמצעי עם הבורא ולהתחבר לאלוהות הנמצאת בכל פרט בבריאה. כדי להמחיש לתלמידיו את ערכה של עבודת השם בתמימות, לקח אותם פעם הבעל שם טוב ליער שם ראו רועה צאן צעיר. הרועה, שלא ידע להתפלל או ללמוד, הביע את אהבתו לבורא דרך נגינה בחליל וריקודים סוערים עד כלות כוחותיו. שיאו של המעשה היה כאשר הרועה השליך מטבע פשוט לשמיים כמתנה לאלוהים, והבעל שם טוב העיד כי ראו יד אש יורדת מהשמיים לקבל את המנחה הפשוטה הזו. בכך לימד הבעל שם טוב כי הלב והכוונה הם העיקר, וכי "ואהבת את השם אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" יכול להתקיים גם אצל היהודי הפשוט ביותר.

הבעל שם טוב הקדיש חלק ניכר מחייו לחינוך ילדי ישראל. הוא שימש כמלמד תינוקות של בית רבן והעניק לכל ילד את התחושה שהוא מדבר עם אבא שבשמיים. הוא האמין שתפילתם של ילדים, שהיא נקייה מחטא ופשוטה, עולה כחץ ישר עד לכיסא הכבוד. כדי להמתיק לילדים את לימוד התורה, היה נוהג למרוח דבש על לוח האותיות ולתת לילדים ללקק אותן, כדי שיטעמו את מתיקות האותיות הקדושות ויזכרו שהתורה היא מקור של עונג ושמחה. הוא סיפר פעם על ילד בבית הכנסת שלא ידע את המילים בסידור ופשוט אמר את אותיות הא'-ב' ברצף, והסביר כי הקדוש ברוך הוא לקח את האותיות הללו ובנה מהן תפילה עוצמתית שחצתה את כל הרקיעים.

חייו של הבעל שם טוב היו רצופים בסודות ובהתגלויות. בגיל עשרים וארבע הוא כבר שימש כדיין, ולאחר פטירת אשתו הראשונה נישא לרבנית חנה, אחותו של הגאון רבי אברהם גרשון מקיטוב. במשך שנים הוא חי בהתבודדות בהרים וביערות, שם התפרנס מעבודת כפיים והתבודד בעבודת השם. בגיל עשרים ושמונה זכה לגילוי של אחיה השילוני, שלמד עמו במשך שמונה שנים את כל רזי התורה. רק בגיל שלושים ושלוש, לאחר הפצרות מצדיקים נסתרים וציווי של אחיה השילוני, החל להתגלות ברבים כדי לעורר את עם ישראל ולהפיץ את הידיעה שאין עוד מלבדו ושמלוא כל הארץ כבודו.

שאיפה אחת גדולה בערה בליבו של הבעל שם טוב, והיא העלייה לארץ ישראל. הוא יצא למסע בספינה יחד עם בתו אדל, מתוך כוונה להיפגש עם אור החיים הקדוש בירושלים ולהחיש את הגאולה. במהלך המסע הם עצרו בטורקיה, שם ריפא הבעל שם טוב את בת הסולטן המקומי. כפרס על כך, הוא ביקש רק דבר אחד: גישה לספרייה העתיקה כדי לקחת משם ספר תהילים שכתב דוד המלך בכתב ידו. אולם, מהשמיים עיכבו את הגעתו לארץ הקודש, והוא נאלץ לשוב לאוקראינה בלב כבד. למרות שלא זכה להגיע לארץ ישראל, השפעתו התפשטה בכל העולם, ובתו אדל הפכה לאימו של רבי נחמן מברסלב, מה שממשיך את שושלת האור עד היום.

הבעל שם טוב הדגיש כי הגאולה תלויה בהפצת תורת החסידות. בסיפורו על עליית הנשמה, הוא תיאר כיצד שאל את המשיח "אימתי קאתי מר?" (מתי יבוא אדוני?), והתשובה הייתה: "בזאת תדע, בעת שיפורסם לימודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה". לכן, ישנה חשיבות עצומה לספר בשבחיו ובסיפוריו של הצדיק. צדיקי הדורות לימדו כי סיפור על הבעל שם טוב במוצאי שבת, במיוחד בסעודת מלווה מלכה, הוא סגולה נפלאה לברכה, פרנסה, בריאות וישועה לכל השבוע. ישנו עניין מיוחד להדליק ארבעה נרות בסעודה זו ולבקש בזכות דוד המלך והבעל שם טוב, שכן סעודה זו היא הכנה לאורו של משיח.

כדי להמחיש את חשיבות האמונה הפשוטה, נזכיר את הסיפור על אייזק מקראקוב שחלם על אוצר מתחת לגשר בפראג. לאחר מסע מפרך, גילה דרך קצין מקומי שהאוצר האמיתי נמצא בכלל מתחת לתנור בביתו שלו. המסר הוא ברור: הישועה והשפע אינם נמצאים במקומות רחוקים, אלא בתוך הלב ובתוך האמונה הפשוטה של כל אחד מאיתנו. הבעל שם טוב לימד אותנו שכל יהודי הוא ספר תורה חי, ושיש לאהוב כל אדם ללא הבדל בין למדן לאדם פשוט. הוא הדגיש כי העצבות נועלת שערים, בעוד השמחה היא הכוח שמסוגל לשבור את כל החומות.

לסיום, עלינו לזכור את דבריו של הבעל שם טוב על מעלת האהבה. הוא סיפר על אדם פשוט שהגיע לבית דין של מעלה וזכה למקום בגן עדן בין גדולי הצדיקים רק בזכות העובדה שאהב כל יהודי במחשבה, בדיבור ובמעשה. אותו אדם תמיד דן לכף זכות, דיבר טוב על כולם וסייע בכל כוחו לאחרים. כאשר יהודי שמח בשמחת חברו ומשתתף בצערו, הוא גורם נחת רוח עצומה לאבינו שבשמיים. הלוואי שנזכה להמשיך ולהפיץ את אורו הגדול של הבעל שם טוב, לחיות מתוך שמחה ואהבת חינם, ובזכות כך נזכה לראות בבניין בית המקדש ובגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.