מחקר חושף: זה הסוד המדעי לריח של כביסה בחוץ

יש משהו בריח של כביסה שיובשה בחוץ שמחזיר רבים אל זכרונות הילדות, אבל מתברר שלא מדובר רק בנוסטלגיה נעימה אלא גם בתופעה שנבדקה במחקר מדעי מסודר. קבוצת כימאים מאוניברסיטת קופנהגן יצאה לבדוק מה עומד מאחורי הניחוח המיוחד הזה, והחליטה להתמקד במגבות כותנה שנשטפו במים מטוהרים במיוחד ולאחר מכן יובשו בתנאים שונים.

החוקרים הפרידו בין כמה אפשרויות ייבוש: בתוך משרד סגור, במרפסת מקורה, תחת גג פלסטיק שמספק צל חלקי, וכן ייבוש ישיר בשמש תחת כיפת השמיים. כל מגבת נשטפה שלוש פעמים, נתלתה לייבוש במקום שנקבע לה, וכאשר התייבשה לחלוטין הוכנסה לשקית אטומה למשך חמש עשרה שעות, במהלכן דגמו החוקרים את החומרים הכימיים שנפלטו ממנה אל האוויר.

מהבדיקה עלה כי דווקא המגבות שיובשו ישירות בשמש ייצרו קבוצה של תרכובות חדשות שלא נמצאו בבדים שיובשו במשרד או בצל. בין החומרים שאותרו היו אלדהידים וקטונים, תרכובות פחמן המוכרות מעולם הצמחים והבשמים, והן אלו שמעניקות, לפי החוקרים, את הריח הטרי והנעים שרבים מאיתנו מזהים מיד כ"כביסה מהשמש". חלק מהתרכובות הללו מזוהות עם ניחוחות שמזכירים הדרים או רעננות ירוקה, מה שמסביר את ההבדל האינטואיטיבי בין כביסה שיובשה בתוך הבית לבין כביסה שהתנופפה בחוץ.

כיצד השמש משפיעה על כך בפועל? החוקרים מסבירים שכאשר מולקולות שונות על פני הבד נחשפות לקרינת אור, ובפרט לקרינה אולטרה סגולה, נוצרות על גבי המשטח מולקולות תגובתיות מאוד הנקראות רדיקלים. הרדיקלים הללו מצטרפים למולקולות אחרות הנמצאות על סיבי הבד או באוויר שסביבו, וכך נוצרים אלדהידים וקטונים נוספים, כמו פנטנל ואוקטנל, המוכרים גם מעולם התבלינים והפירות. תהליך דומה, כך הם משערים, מתרחש גם על אדמה, דשא ומשטחים טבעיים אחרים לאחר גשם, ולכן רבים מתארים ריח מיוחד כאשר השמש חוזרת להאיר אחרי ממטרים. כביסה על חבל בחוץ, מתברר, אינה רק מראה נוסטלגי, אלא גם מעבדה קטנה וריחנית של כימיה טבעית.