"מגדולי חכמי סוריה": הסיפור המדהים של 'הרי״ף מדמשק' שלא הכרתם

רבי יאשיהו פינטו, המכונה גם הרי״ף או ריא״ף, נחשב לאחד מגדולי חכמי סוריה במאה ה-17 ולדמות מרכזית בתולדות יהדות דמשק. הוא נולד בדמשק בשנת ה'שכ"ה, 1565 למניינם, לאביו רבי יוסף פינטו, בן מגורשי ספרד, שהיה ידוע כנדבן גדול וכאיש חסד מופלג. כבר בצעירותו ניכר בכישרונו ובשקדנותו, והוא למד בישיבתו של רבי יעקב אבולעפיה, שהסמיכו לפוסק ולדיין.

בית היוצר הרוחני

חלק משמעותי בעיצוב עולמו הרוחני היה לימוד הקבלה אצל רבי חיים ויטאל, המהרח״ו, מגדולי המקובלים בדורו. הקשר בין משפחת ויטאל למשפחת פינטו היה קרוב במיוחד, ולא רק במובן התלמידי אלא גם המשפחתי: רבי שמואל, בנו של רבי חיים ויטאל, נעשה תלמידו של רבי יאשיהו ואף נישא לבתו, וכך נקשרו שתי המשפחות בקשרי תורה וחתנות. שילוב זה של הלכה, דרוש וקבלה העניק לכתיבתו של רבי יאשיהו אופי ייחודי, שמחבר בין עומק הלכתי לבין לשון דרשנית ומוסרית.

העלייה לארץ ישראל

בשנת ה'שפ"ה, 1625 למניינם, עלה רבי יאשיהו עם משפחתו לארץ ישראל והתיישב תחילה בירושלים ולאחר מכן בצפת, עיר שהייתה באותם ימים אחד ממרכזי התורה והקבלה החשובים בעולם היהודי. לפי המסורת שהובאה במקורות שונים, לאחר כשנה נפטר בנו רבי יוסף, והכאב הגדול הביא את רבי יאשיהו לשוב לדמשק. חזרתו לדמשק לא צמצמה את מעמדו, אלא להפך: הוא הוכתר שם לרב הראשי של הקהילה ונעשה סמכות תורנית ראשונה במעלה.

חיבוריו ויצירתו

רבי יאשיהו פינטו חיבר שורה ארוכה של ספרים, שחלקם נדפסו וחלקם נותרו בכתב יד. בין חיבוריו המוכרים: כסף נבחר, כסף מזוקק, מאור עיניים, כסף צרוף, נבחר מכסף, כסף נמס וקבוצת כסף. ספרו מאור עיניים הוא פירוש על אגדות חז״ל שבעין יעקב, והוא זה שהקנה לו גם את הכינוי הרי״ף על העין יעקב.

דמותו בקהילה

מקורות מאוחרים מתארים את רבי יאשיהו לא רק כחכם ומפרש, אלא גם כדרשן ודיין בעל השפעה רבה על בני קהילתו. הוא נודע כמי שעסק בהשכנת שלום, בהעמקת יראת שמיים ובהנהגת הציבור מתוך סמכות תורנית ומוסרית. בבית הקברות היהודי בדמשק מצוין כי הוא נטמן בחלקת הרבנים העתיקה, דבר המעיד על מעמדו הרם בזיכרון הקהילתי של יהודי דמשק.

נוסח מורחב מוכן לפרסום

רבי יאשיהו פינטו, המכונה הרי״ף, היה מגדולי חכמי סוריה במאה ה-17 ואחת הדמויות החשובות בתולדות יהדות דמשק. הוא נולד בדמשק בשנת ה'שכ"ה, 1565 למניינם, לאביו רבי יוסף פינטו, ממגורשי ספרד, שהיה עשיר גדול ונדבן מופלג. בילדותו ובצעירותו למד בישיבתו של רבי יעקב אבולעפיה, אשר הסמיכו לפוסק ולדיין, ובהמשך העמיק בלימוד הקבלה אצל רבי חיים ויטאל, המהרח״ו.
בין משפחת פינטו למשפחת ויטאל נוצר קשר קרוב גם בזירה המשפחתית, כאשר רבי שמואל, בנו של רבי חיים ויטאל, היה לתלמידו של רבי יאשיהו ואף נעשה חתנו. שילוב זה של תורה, הלכה, קבלה וייחוס רוחני הפך את רבי יאשיהו לדמות רבת-השפעה, שנודעה הן בגדלותה הלמדנית והן בעומק אישיותה.
בשנת ה'שפ"ה עלה עם משפחתו לארץ ישראל והתיישב תחילה בירושלים, ולאחר מכן בצפת, אך לאחר פטירת בנו רבי יוסף שב לדמשק. עם שובו הוכתר לרב הראשי של הקהילה, ותחת הנהגתו הפכה דמשק למרכז תורני נוסף שסביבו התקבצו תלמידים ושותפי דרך.
רבי יאשיהו חיבר ספרים רבים, ובהם כסף נבחר, כסף מזוקק, מאור עיניים, כסף צרוף ונבחר מכסף. ספרו מאור עיניים על אגדות חז״ל שבעין יעקב נחשב לחשוב במיוחד, והוא שזיכה אותו בכינוי הרי״ף. בכ״ג באדר ה'ת״ח, לאחר 83 שנות חיים של תורה, קבלה והנהגת ציבור, נפטר רבי יאשיהו פינטו ונקבר בבית הקברות העתיק בדמשק.