מצה שרויה או שלום בית? הסיפור הזה מגלה מה באמת קודם

חסיד אחד הגיע עם אשתו לפני רבי משה מקוברין בבקשה נחרצת להתגרש. הוא נהג כמנהג חסידים להיזהר מאוד בפסח מאכילת מצה שרויה, מצה שנרטבה במים או במשקה אחר, וראה בכך עניין הלכתי שיש לשמור עליו בקפדנות. אשתו לעומת זאת לא אימצה את המנהג הזה, ובמעשיה גרמה לכך שבעלה אכל מצה שרויה בניגוד לרצונו. בעיני החסיד זו הייתה מכשלה חמורה עד שלא רצה עוד להמשיך בחיי הנישואין.​

הרבי שמע את טענותיו אך לא הסכים לקבל את בקשת הגירושין, ובמקום זאת אמר לחסיד שעליו לעשות שלום עם אשתו. כדי להבהיר לו את גודל הטעות, סיפר הרבי על רבו, הרבי מאפטא, שהיה מקפיד במיוחד בפסח לאכול רק מצה שמורה, מצה שהחיטים שלה נשמרו משעת הקצירה שלא יבואו במגע עם מים ויחמיצו. המצות המהודרות של הרבי מאפטא נאפו במיוחד לפני החג ונשמרו במפה בביתו לקראת ליל הסדר.​

פעם אחת, בערב פסח, הגיעו גבאי צדקה וביקשו מצות לעניי העיר. הרבנית, שהייתה בעיצומן של ההכנות הרבות לחג, נתנה להם בלי לשים לב את המצות השמורות שהוכנו במיוחד לבעלה. רק לאחר זמן הבחינה שהמצות נלקחו ונבהלה, כי לא ידעה כיצד תספר לרבי שחסר לו מה שייחד לעצמו לליל הסדר. כדי לא לצער אותו, לקחה מצות רגילות שאינן שמורות, עטפה אותן באותה מפה והניחה במקום המצות המהודרות, מבלי לגלות לו דבר. כך ערך הרבי מאפטא את הסדר על מצות פשוטות.​

לאחר החג הגיע גם אליו זוג נוסף, וגם שם ביקש הבעל להתגרש משום שאשתו לא הסכימה להקפיד על איסור מצה שרויה בבישוליה בפסח. הרבי מאפטא קרא לרבנית ושאל אותה בגלוי אלו מצות הגישה לו בליל הסדר. היא שתקה מרוב מבוכה, אך הרבי עודד אותה לומר את האמת, עד שהודתה שהניחה על השולחן מצות פשוטות במקום המצות השמורות. אז פנה הרבי מאפטא אל האיש ואמר לו שהוא עצמו ידע שהמצות אינן שמורות, ובכל זאת התנהג כאילו אינו יודע, כדי שלא להיכנס לקפידא, לכעס ולמריבה עם אשתו. ואם הוא, על מצות שמורות שחיבב כל כך, ויתר על ההקפדה כדי לשמור על השלום, קל וחומר שאין ראוי לפרק בית יהודי בגלל מנהג מצה שרויה.​

בסיפור זה השתמש גם רבי משה מקוברין כלפי הזוג שעמד לפניו. מתוך דבריו הבינו השניים שהשלום בבית קודם לקפדנות יתרה במנהגים, והם חזרו לביתם ממשיכים את נישואיהם בשלום.​