"כמעט טבעתי בים וברגע האחרון הצליחו לשלוף אותי מהמים"

במסגרת משאלי הרחוב של ערוץ 2000, אנחנו זוכים לעיתים קרובות לפגוש פסיפס אנושי מרתק של יהודים מכל גווני הקשת. הפעם, בין המולת הרחוב לשגרת היום יום הסואנת, פגשנו צעיר בעל מבט חודר ששיתף אותנו בתובנות עמוקות על הקשר הבלתי ניתן לניתוק שבין אדם לבוראו. השיחה נפתחה בשאלה פשוטה אך מהותית לגבי המצווה או המסורת אליה הוא מרגיש את החיבור העוצמתי ביותר ביהדות.

התשובה שלו הייתה מיידית ומלאת כוונה. הוא בחר במידת "הכרת הטוב" ובזכות להודות. לדבריו, החיבור האמיתי שלו לדת מתבטא ביכולת לעצור ולהודות על כל מה שיש לנו בחיים. הוא הדגיש כי חובת ההודיה אינה שמורה רק לרגעים של נחת ושמחה, אלא היא כוללת בתוכה גם את האתגרים והדברים שנראים לנו במבט ראשון כקשיים. האמונה שלו מבוססת על הידיעה שכל אירוע שפוקד אותנו בעולם הזה אינו מתרחש לחינם, ולכל דבר יש סיבה ומטרה עמוקה בהנהגה העליונה.

כשניסינו להבין כיצד הוא מגדיר את הקשר האישי שלו עם הקדוש ברוך הוא, הוא תיאר את עצמו כאדם מאמין בכל רמ"ח איבריו. הוא סיפר כי התחושה של קרבה לדת תמיד ליוותה אותו, ובמהלך חייו הוא חש פעם אחר פעם שישנה שמירה עליונה שמגנה עליו. הצעיר שיתף כי נקלע לסיטואציות מורכבות רבות שבהן רק נס גלוי מנע פגיעה או אסון, מה שחיזק אצלו את ההכרה כי הכל מכוון מלמעלה.

אחד הרגעים המטלטלים ביותר בשיחה היה כאשר הוא חשף אירוע אישי ששינה את חייו. הוא תיאר כיצד כמעט טבע בים סוער, וברגע האחרון ממש, כשכוחותיו אזלו והסכנה הייתה מוחשית מתמיד, הצליחו למשות אותו מבין הגלים. האירוע הזה נחרט בנשמתו כהוכחה חיה להשגחה פרטית, ורגע ההצלה הפך עבורו לחבל הצלה רוחני שהעמיק את אמונתו בצורה חסרת תקדים.

לסיום, ביקשנו ממנו להעביר מסר לכל אותם יהודים שמרגישים רחוקים או שעדיין לא מצאו את הקשר שלהם עם אבינו שבשמיים. המסר שלו היה קצר וקולע: אף פעם לא מאוחר מדי. לדבריו, השער תמיד פתוח והאמונה מחכה לכל אחד ואחת מאיתנו, רק צריך לעשות את הצעד הראשון. הוא חתם את דבריו בברכת חג פורים שמח לכל עם ישראל, מתוך תקווה שכולנו נזכה לראות את הניסים הגלויים שבחיינו.