למה מרדכי היהודי סירב להוריד את הציצית מול המן?

הלילה ההוא בשושן הבירה לא היה לילה רגיל. בעוד המן הרשע טווה את מזימותיו האפלות ותכנן כיצד להשמיד את מרדכי היהודי, הקדוש ברוך הוא כבר הקדים רפואה למכה. המלך אחשוורוש שוכב על מיטתו ונדודי שינה פוקדים אותו. הוא אינו מצליח לעצום עין ומבקש כי יקראו לפניו בספר דברי הימים. שם בין הדפים מתגלה האמת המופלאה על מרדכי היהודי אשר הציל את חיי המלך וטרם קיבל על כך כל גמול.

בדיוק באותו רגע גורלי נכנס המן אל החצר. הוא הגיע כדי לבקש אישור לתלות את מרדכי על עץ גבוה אשר הכין מראש. אך למלך היו תוכניות אחרות לגמרי. אחשוורוש פונה אל המן בשאלה שמבלבלת את יוצרותיו ושואל אותו מה יש לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו. המן ביהירותו הרבה בטוח כי הכוונה היא אליו בלבד. הוא מציע פאר והדר שאין כדוגמתם. הוא מציע להלביש את האיש בבגדי המלכות ולהרכיב אותו על סוסו של המלך כאשר אחד משרי המלוכה החשובים ביותר צועד לפניו וזועק בקול גדול כי כך ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו.

כאן מגיעה התפנית הדרמטית ביותר בסיפור. המלך מורה להמן לקחת את הבגדים ואת הסוס ולעשות בדיוק כך למרדכי היהודי היושב בשער המלך. המדרש חושף בפנינו רובד עמוק ומרגש של ההתרחשות באותם רגעים. המן מגיע אל מרדכי ומבקש ממנו לפשוט את בגדיו ולהתלבש בבגדי המלכות המפוארים. מרדכי משתף פעולה עם פקודת המלך אך ברגע אחד הוא עוצר הכל. המן דורש ממרדכי להסיר את הציצית שלו כדי שלא תבצבץ מתחת לבגדי המלכות היקרים.

מרדכי היהודי עומד איתן באמונתו. הוא מביט בהמן ומצהיר כי לעולם לא יסיר את הציצית. הוא מסביר לרשע כי פתיל התכלת הוא הקשר הישיר שלו לבורא עולם והוא לא מוכן לוותר עליו בשום מחיר. המן מאיים עליו ואומר כי הוא יכול להרוג אותו אך מרדכי אינו נרתע. הוא מוכן למסור את נפשו אך לא להיפרד מהמצווה הקדושה המלווה אותו. המן נאלץ להיכנע ולהלביש את מרדכי בבגדי המלכות כאשר מתחתם מסתתרת הציצית בגאווה.

כאשר החלו השניים לצעוד ברחובות העיר שושן קרה דבר מופלא. העם היהודי אשר היה שרוי בצער ובחשש הביט מרחוק במחזה הבלתי יאומן. הם ראו את המן הרשע מוביל את הסוס ואת מרדכי היהודי רוכב עליו בהדר. אך מה שגרם לשמחה הגדולה לפרוץ היה המראה של פתיל התכלת המבצבץ מבין בגדי המלכות. אותה תכלת של מרדכי הייתה הסימן המובהק לכך שהישועה הגיעה. היהודים הבינו כי מרדכי לא נכנע ולא שינה את זהותו גם כשהיה בשיא הפאר.

זהו המקור העמוק לשיר המפורסם שאנו שרים בכל חג פורים. שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי. השמחה לא הייתה רק על המהפך הפוליטי אלא על העובדה שמרדכי שמר על קדושתו ועל המצוות שלו גם מול פני הרשע. פתיל התכלת הפך לסמל של ניצחון הרוח על החומר ושל נאמנות בלתי מתפשרת לקדוש ברוך הוא. בכל דור ודור אנו נזכרים באותו רגע של גבורה יהודית ומבינים כי הסוד האמיתי של העם שלנו הוא הדבקות במצוות ובזהות היהודית שלנו בכל מצב.

פורים שמח!