"נס באוטובוס": הוא מנסה להתניע פעם ועוד פעם, והכל דומם!

לפני כחודש, לקראת הילולת הבבא סאלי, פגשתי יהודי יקר בשם יעקב. "תספר לי משהו על הצדיק", הוא ביקש.

ישבנו ליד השולחן, והתחלתי לספר: "זה היה בשנת תשכ"ה. הבבא סאלי הגיע לארץ ישראל, הפעם השלישית שלו, וגם האחרונה. קיבלו אותו בהמון התרגשות. מישהו ניגש אליו והציע: 'כבוד הרב, אני אסיע אותך לאן שאתה צריך' אך הבבא סאלי הביט בו במבט נוקב. 'הרכב הזה נוסע בשבת! 'אני אסע באוטובוס!'"

יעקב הקשיב בתשומת לב.

"הבבא סאלי עלה לאוטובוס עם הגלבייה הלבנה, העיניים כבושות כלפי מטה, המזוודות בידיים, והתיישב במושב הראשון.

בשלב מסוים בבא סאלי ראה שהשמש תכף שוקעת והגיע זמן תפילת מנחה. הוא ניגש לנהג ושאל: 'אפשר לעצור לכמה דקות? אני צריך להתפלל'.

הנהג השיב. 'זו לא מונית ספיישל. עוצרים רק בתחנה'. בבא סאלי ביקש: 'אז תעצור לי פה, אני ארד כאן'."

"הנהג עצר, דומם את המנוע, הבבא סאלי ירד, נעמד בצד הדרך, והתחיל להתפלל. כל הנוסעים ראו אותו עומד שם, שקוע בתפילה, כאילו העולם כולו לא קיים מסביב.

הנהג, שפקעה סבלנותו, החליט להמשיך לנסוע. הוא ניסה להניע את האוטובוס, אבל לא הצליח. הוא ניסה שוב ושוב, וכלום. האוטובוס פשוט לא מניע. הנוסעים התחילו להתעצבן, והנהג המשיך לנסות, אבל זה לא עזר".

"ברגע שהבבא סאלי סיים הוא חזר לאוטובוס, התיישב במושב הראשון, ואמר לנהג: 'בבקשה, אתה יכול לנסוע'. הנהג התפרץ: 'אני מנסה לנסוע מהרגע שירדת!' הבבא סאלי אמר לו: 'זה בסדר, כעת התיישבתי. אתה יכול לנסוע'. הנהג סובב את המפתח, והאוטובוס הניע".

לפתע יעקב התפרץ לעברי: "אני הייתי שם!"

"מה?" לא הבנתי.

"אני הייתי באוטובוס הזה!" הוא אמר וניכר היה שהוא מתרגש מאושר. "זה היה לפני 60 שנה, הייתי ילד בן שש. ישבתי ליד סבתא שלי, זכרונה לברכה. אני זוכר את זה! את האוטובוס התקוע, את הנהג העצבני. ואז נכנס אדם עטוף בגלביה לבנה. אני זוכר שסבתא לחשה לי: 'זה רב קדוש ממרוקו'."

"את כל מה שתיארת, ראיתי במו עיניי!"

איזו השגחה. הקדוש ברוך הוא שם בפי דווקא את הסיפור הזה, שהחזיר את יעקב לרגע הילדות שלו, שנתן לו להבין שמה שהוא ראה כילד, היה אמיתי.