הדרמה המשפטית שעלולה לעלות לרוסיה הון עתק

תביעה משפטית חריגה שהוגשה בימים אלו בארצות הברית מחזירה למרכז הבמה חוב עצום מתקופת הצאר הרוסי, ומאיימת, לפחות על הנייר, על היציבות הכלכלית של רוסיה בימיו של ולדימיר פוטין. קרן השקעות אמריקאית בשם Noble Capital RSD הגישה לבית משפט פדרלי בוושינגטון תביעה נגד הפדרציה הרוסית בסכום עתק של 225 מיליארד דולר, על בסיס איגרות חוב שהונפקו עוד בשנת 1916 על ידי האימפריה הרוסית, זמן קצר לפני המהפכה הבולשביקית.​

היסוד לתביעה הוא אגרות חוב ישנות שערכן הנקוב המקורי עמד על 25 מיליון דולר, בריבית שנתית של 5.5 אחוז. אלא שבחלוף למעלה ממאה שנה, ובשל אפקט הריבית דריבית, צמח החוב המחושב לסכום אסטרונומי של 225 מיליארד דולר. מדובר בסכום השווה לפי ההערכות לכארבעים ושלושה אחוזים מכלל התקציב הפדרלי השנתי של רוסיה, ואף גבוה יותר מהשווי המצרפי של כמה מעמודי התווך של הכלכלה הרוסית, בהם חברות האנרגיה והבנקאות הגדולות סברבנק, גזפרום ורוסנפט.​

מגישי התביעה אינם סבורים שהקרמלין ימהר לשלוף פנקס צ'קים ולשלם את החוב. המטרה האמיתית שלהם היא לנסות ולהשתלט באמצעים משפטיים על נכסי הבנק המרכזי של רוסיה המוחזקים ומוקפאים במערכת הפיננסית בארצות הברית, בהיקף של כשלוש מאות מיליארד דולר, בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה. לשם כך הם נשענים על דוקטרינת רציפות המדינה, שלפיה רוסיה הנוכחית נושאת באחריות משפטית לחובות ההיסטוריים של האימפריה הצארית שקודמת לה.​

מנגד, במוסקבה דוחים את הטענות מכל וכל. מומחים משפטיים הפועלים מטעם רוסיה טוענים כי אין כל בסיס לתביעה, משום שהשלטון הסובייטי שבא לאחר המהפכה ביטל באופן חד צדדי את כל חובות המשטר הצארי, וכי רוסיה המודרנית אינה היורשת המשפטית הישירה של אותה אימפריה. בנוסף, מזכירים ברוסיה את עקרון החסינות הריבונית שמקשה מאוד על בתי משפט זרים לכפות תשלום חובות מסוג זה על מדינה ריבונית פעילה.​

למרות שההערכה הרווחת בקרב משפטנים היא שסיכויי ההצלחה של התביעה אינם גבוהים, המקרה כולו עשוי להפוך לתקדים עולמי חשוב. השאלה המרכזית היא האם ניתן יהיה, ובאילו תנאים, לעשות שימוש בנכסים מדינתיים מוקפאים לצורך סגירת חובות היסטוריים או תביעות אזרחיות אחרות. בעולם שנקלע לטלטלה כלכלית ומדינית בעקבות המלחמה באוקראינה והסנקציות הכבדות נגד רוסיה, כל הכרעה בנושא כזה עלולה להשפיע על מדינות נוספות ועל האופן שבו הקהילה הבינלאומית תתייחס בעתיד לנכסים ריבוניים המוחזקים מחוץ לגבולות המדינה.